|
| יש מקום לטעון כי העובדה שרשום על החשבוניות שהסחורה עוברת לבעלות הלקוח, רק לאחר תשלום מלוא התמורה, מהווה תניית שימור בעלות והואיל והלקוח לא שילם, הסחורה נשארה בבעלותך.
נושא זה נדון רבות בפסיקה והפסיקה העדכנית של ביהמ"ש העליון בפרשת ויטה פרי גליל קובעת כי הזכות למכר מותנה תחול:
בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:
- ההסכם בין הצדדים כלל תניית שימור בעלות עד תשלום מלא התמורה;
- מוכח שהבעלות בנכס נותרה בידי המוכר, בשל אותה תנייה;
- העסקה אינה נופלת בגדר סעיף 2(ב) לחוק המשכון, דהיינו לא מדובר במשכון מוסווה
יישום המבחנים ניכר כי במקרה של תניית שימור בעלות המבטיחה פרעון אשראי, ישנה חשיבות מכרעת לניסוח התניה בצורה מפורשת וברורה. העדרה של התייחסות פרטנית והסתפקות בציון התניה על גבי החשבונית עשויה להביא לבטלותה.
ביהמ"ש מאמץ שני מבחני משנה שפורשו בפסיקה המחוזית[11] לצורך הוכחת הכוונה ליצור יחסי שימור בעלות:
- כאשר מדובר במערכת יחסים מסחרית ארוכת טווח, ראוי (אם כי לא חובה, כל עוד ניתן להוכיח זאת בדרכים אחרות) שהעניין יוסדר בחוזה כתוב, ואין די בכך שהצדדים יסתפקו בהסכמה בע"פ או בציון התניה ע"ג חשבונית או תעודת משלוח.
- ראוי לדרוש מהמוכר להוכיח כי קיים מנגנון לפיקוח ושליטה המעידים על כך שהנכס אכן נשאר בבעלותו לאורך הזמן. לחלופין, על המוכר להוכיח שבנסיבות המקרה, לא היה צורך במנגנון כאמור. משמע, ישנה חשיבות לסוג הנכס הנמכר. כשמדובר במוצר/ים בודד/ים ייתכן ודי בביקור אחת לתקופה אצל המוכר על מנת לוודא כי הנכס לא הועבר לצד שלישי, לעומת מלאים בהיקפים נכבדים שמחייבים כי תבוצע הפרדה במחסני הקונה וכי יינתן לכך דיווח נאות בספרי הקונה והמוכר וכן הלאה.
לאור האמור לעיל, יש לבחון את תניית שימור הבעלות שרשמת על גבי החשבונית. לגבי סיכויי התביעה שלך כנגד הנאמן, נראה כי יש לחכות להכרעה בנושא הבעלות בסחורה ע"י בית המשפט וגם אז ככל הנראה, גם אם יקבע כי הסחורה שלך, יש סיכויים סבירים שיקבע כי הנאמן פעל בתום לב על מנת להגדיל את קופת הנושים.
|