|
| 1. הדברים בכתבה המקושרת הם לשון הרע מובהקת, שפורסמה מתוך רשעות, בכוונה מפורשת לפגוע, על אדם שנרצח ועל חבר בני אדם, בשל נטייתם המינית.
פרסום לשון הרע כזו הוא עבירה פלילית, שעונשה עד שנת מאסר, לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע. אבל מאחר שהפרסום הוא, כאמור, על אדם לאחר מותו ועל חבר בני אדם, אין בו עילה לתביעה אזרחית או לקובלנה פלילית לפי החוק האמור, אלא לכתב אישום בלבד, כמפורט בסעיף 4 ו- 5 לחוק (לעניין הפגיעה בחבר בני אדם, נחוצה הסכמת היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום; לעניין הפגיעה באדם לאחר מותו, תנאי להגשת כתב אישום הוא, שביקש זאת בן-זוגו של המת או אחד מילדיו, נכדיו, הוריו, אחיו או אחיותיו).
בנוסף לכך, יש בכתבה אמירות המהוות לכאורה הסתה לאלימות, שהיא עבירה מסוג פשע, שעונשה עד חמש שנות מאסר, לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין. גם הגשת כתב אישום על עבירה זו מותנית בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 144ה לחוק).
2. העתקת תמונות הנערה שנרצחה ופרסומן באתר בלי רשות בעלי הזכויות בהן מקנים לבעלי הזכויות עילה לצו מניעה ולפיצויים לפי חוק זכות יוצרים. תביעה כזו פטורה מהוכחת נזק אם הסכום הנתבע אינו עולה על 100,000 ש"ח (סעיף 56 לחוק).
עילת תביעה נפרדת יש לצלם בשל אי-ציון שמו, ואולי גם בשל הקשקוש על התמונה השנייה (סעיף 46 לחוק).
3. שאלה היא, אם יש מקום להיזקק גם לחוק הגנת הפרטיות בעניין הנדון, שהרי פגיעה בפרטיות היא, בין היתר, "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" (סעיף 2(4) לחוק); "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח" (סעיף 2(6) לחוק); וכן: "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד" (סעיף 2(11) לחוק).
נראה לי שהתשובה שלילית מטעמים אלה:
(א) לכאורה, המעשים המפורטים בסעיף 2 לחוק אינם מתייחסים לפגיעה באדם לאחר מותו. בית המשפט העליון אמנם פסק, כי זכותו של אדם לפרטיות מוגנת גם לאחר מותו, ויורשיו הם בעליה (רע"א 1917/92, סקולר). אך בהעדר הוראות מפורשות בחוק למי הזכות לתבוע, ובמשך כמה זמן ממועד הפגיעה, ספק אם אפשר לבסס תביעה על אותה פסיקה (השוו לסעיף 25 לחוק, המתייחס לאדם שנפגע בפרטיותו בחייו, אך מת לפני שהגיש תביעה או קובלנה, או לפני תום ההליך; וכן לסעיף 2א, שהוסף לחוק לא מכבר בעקבות הטבח ביישוב איתמר, ואשר מתייחס לפרסום תצלום של גופת אדם).
(ב) שימוש לשם רווח התפרש בפסיקה כשימוש למטרה שיווקית-מסחרית, ולא זה השימוש שנעשה בתמונות בענייננו.
(ג) לדעתי פרסום התמונות האמורות (להבדיל מהכתבה עצמה) אינו משפיל, ואינו עלול להשפיל, את הנרצחת.
(ד) הפרסום אינו חושף דברים שהם מתחום צנעת הפרט, שהרי הדברים כבר פורסמו ברבים והם ידועים.
|