קיום הסדרי הראיה בפועל - מי הגורם המכריע במקרה של מחלוקות?

חברתי ובעלה גרושים 6 שנים. ביתם בת 7. יחסיהם מעורערים ולכן הגיעו לבית משפט והופנו לסיוע רווחה. נקבע כי עובדת סוציאלית תגשר ביניהם וכי הם וביתם יופנו לטיפול פסיכולוגי (הבת היתה חשופה שנים למריבותיהם). הטיפול נקבע ליום בו האב לוקח את הבת לפי הסדרי הראייה. הוא סירב לקחת את ביתו, בטענה כי הטיפול ימנע ממנו זמן איכות עם ביתו, ודרש להחליף את יום הטיפול או לשנות הסדרי ראיה. העובדת הסוציאלית הסכימה לדעתו, ועשתה כן. בנוסף,הוא מסרב עקרונית לקחת את ביתו לכל אירוע חברתי (יום הולדת כיתתי, מסיבה וכו) אשר יוצא ביום בו הוא לוקח אותה לפי הסדרי הראייה, אך מוכן לעשות "דילים" עם העובדת הסוציאלית, כלומר: להסכים שאמא תקח אותה ליום ההולדת, אך בתמורה שביום שישי שלאחר מכן שיוחזרו לו השעות בהן נמנע ממנו זמן איכות עם ביתו, בתוספת "ריבית" של כמה שעות או לילה נוסף עימה... העובדת הסוציאלית מסכימה לכך. האם זה נשמע הגיוני ששרותי הרווחה פועלים כך? האם לא חובתו של האב להתחשב ברצונה של ביתו ולקחת אותה לאירועים חשובים במקום להערים קשיים? האם אפשר לחייבו לעשות כן? האם עו"ד צריך לייצג את חברתי, או שמא היא יכולה לפנות לשופט לצורך לחייב את האב לקחת את ביתו לאירועים חברתיים? כי הוא מרגיש שכל אירוע כזה הוא פוטנציאלי לסחיטת "דיל" של 1+1 או לילה נוסף מתנה...
בנוסף האב קנה לביתו טלפון סלוללארי והוא דורש ממנה לדבר איתו כל יום ולהטעין את הטלפון. האם מתנגדת בטענה שהקרינה מזיקה, והאחריות לטלפון יקר ומזיק כבדה על ילדה בת 7... מה לעשות?