האם כדאי להתנגד לסמכות הרבנות בנוגע לצו הירושה של בני?

בני נפטר בגיל 27 לאחר מחלה קשה .בשנותיו האחרונות היה נכה בכיסא גלגלים וקבל גמלה וקצבת ניידות מהביטוח הלאומי. אביו ואני הגרושים,נחשבים היורשים היחידים כיון שהבן היה רווק ללא ילדים. הבן הותיר צוואה שנחתמה בנוכחות אביו ובה הוא מבקש לחלק את עזבונו שווה בשווה בין שנינו. על פניו הצוואה לא נראית חוקית היות ונחתמה בנוכחות האב שהוא מוטב בצוואה והמטפלת הנפאלית, הצוואה נחתמה כשהבן היה מאושפז בבית החוליםלצורך השתלת מח עצם שממנה נפטר לבסוף.הם חתמו שהיו נוכחים ללא שום פרטי זיהוי נוספים.האב נתן לי את הצוואה כחדשיים לאחר פטירת הבן.מכאן שהיות וכביכול אין צוואה ממילא החלוקה תהיה שווה בשווה.אביו מנסה להערים עלי. לדוגמא, הגיש לי חשבונית של 11800 שח על המצבה, כאשר בבירור עם בעל העסק התברר שעלותה של המצבה היתה 7500 . זו דוגמא אחת מנוספות. כמו כן אביו הגיש בקשה לצו ירושה ברבנות ברחובות,לא הציג את הצוואה ולא הגיש לי טופס הסכמה לסמכות הרבנות. ואני מתלבטת האם להסכים לסמכות הרבנות או להתנגד, היות ואני חוששת מהדיון ברבנות, על פי הכרותי עמו יש לו מהלכים ברבנות ואיני יודעת מה מצפה לי שם. השאלה שלי היא האם בדיון ברבנות מתמקדים אך ורק בהליך מתן צו הירושה או שמתקיים גם דיון על אופן חלוקת הירושה? שאם כן אתנגד לסמכות הרבנות ואגיש בקשה אצל הרשם לענייני ירושה. לסיכום האם להיענות או להתנגד לסמכות הרבנות? מה החסרונות מה היתרונות? האם אפשר להסכים לסמכותם למתן צו הירושה בלבד, ולהתנגד לסמכותם על אופן חלוקת הירושה? תודה, מרגלית.