|
| בשעה טובה ב10 לאוגוסט 2009 סיימתי שנה וחודש של טיפולים אגרסיביים אינטנסיביים,,הרופא הודיע לי חגיגית שהתגברו על המחלה הקשה ומבחינתם אני בריאה
בזמן הנ"ל בני הקטן הסובל מליקוי פידידי קל נדד במשפחות שונות,ואף נידחה על ידי כמה מהם , ובחופש הגדול הוחלט לשימו בצפון
במשפחת אומנה הובטח לי שזה עד שאסיים את הטיפולים ואתאושש,חשבו על תקופה של כמה חודשים עד חצי שנה כי לא ידענו איך יולד הדבר,
לשימחתי זמן קצר אחרי ההקרנת חשתי בסדר ומהרתי לבקש את בני חזרה, גם בתקופת ההקרנות המשכתי לבקר אותו ,כל יום חמישי בבוקר היתי דוהרת לכיון הצפון לסוף שבוע של שהייה עם בני שהתגעגע עד מאוד, למרות שהיה לי קשה הנסיעות היתי חייבת להוכיח לבני שאני לא נוטשת אותו וזה רק עיניין של זמן עד שנשוב להיות שוב יחדיו,
בני שהה בצפון סך הכל כחודש ימים בתקופת החופש הגדול אצל משפחת אומנה ,
העוס של הגיעה אלי לבית החולים בעיצומן של טיפולי הקרנות על מנת להחתים אותי על טפסים
כשאני במצב רוח ,בלבול ופחד מהלוא נודע,
העוס, עודדה את רוחי שמדובר בתקופה זמנית עד שאתאושש,ועם לב מלא חששות כבדים חתמתי על המסמכים שהעתקם שמורים אצלי,
היום לאחר שניגמרו הטיפולים אני מבינה שזו היתה החלטה שגוייה ,כי לו נימצא פיתרון אחר לבני לא היתי נאלצת בסיומן של טיפולים קשים להתמודד עם "חטיפת בני"
,במחלקת הרווחה נאמר לי שלא היתה להם אפשרות אחרת לסייע לי במצבי העגום בזמן הטיפולים מכיון שמשאבים שלהם מוגבלים, ומשפחת אומנה היא הפיתרון היחידי המתאים,
בני נימצא אצלי בית מ13 אוגוסט 3 ימים בלבד לאחר סיום ההקרנות,
בתאריך זה
עו"ס בשם אנה מהצפון ,ומשפחת האומנה הודיעו ללישכת הרווחה שלנו שבני חזר לאימו,
גם אני הודעתי לעו"ס שהוא חזר אלי ושאני מרגישה בסדר גמור לשוב ולקבלו כאמא,
הלה הביעה כעס רב ואמרה שהיא תישלח אלי הביתה קצינת חוק ונוער לקחת את בני ,
אמרתי לה שאני האפוטרופוס שלו ושזכותי לקבלו חזרה, את חתמת השיבה לי,
הבטחת שזה זמני עד שאתאושש, וחבל לי על כל יום שבי לא גדל עימי השבתי לה,
בילד חלה נסיגה בהתנהגות ולקח לי זמן להחזירו למצבו הקודם,
מדובר בילד עם תיסמונת פידידי קלה ,והכי טוב עבורו זו אמו שאוהבת אותו אהבת חינם,
ב-1 לספטמבר משראיתי שההסעה לא מגיעה לאספו לבית הספר בירושלים בו למד בשנה שעברה מהרתי להתקשר למועצה משלא נענתי נסעתי אליהם ולהפתעתי הם טוענים שלא ידעו כלום והם חושבים שבני עדיין בצפון,
ואף רשמו אותו לבית ספר בצפון , (מה שלא היה ידוע למשפחת האומנה ולעו"ס אנה שטיפלה בסידוריו בצפון )
למרות שהודענו כולנו ואף אני אישית לעוס"מישובינו לפני כ4 שבועות ו(גם כתבתי לה הודעה הרשומה אצלי במחשב כולל תשובתה של העו"ס שהיא בחופשה ובזמן הקרוב תיצור עימי קשר,) ואכן אחרי מס ימים התקשרה ואיימה שתישלח קצין חוק ונוער,כנ"ל,אחכ, התרצת ואמרה שיערכו שוב ועדה השמה שבה יחליטו
באתו יום 1 לספטמבר התקבלתי בלישכתו של מנהל העו"ס ביחד עם פקידת סעד ועו"ס הוחלט שאמתין בביתי עם הילד עד ימצא לו פיתרון
נכון להיום בני נימצא בביתי כבר 7 ימים לאחר ששנת הלימודים החלה, ופיתרון עבורו לא נימצא,
היום התקשרתי שוב ללישכה דיברתי עם המזכירה של מנכ"ל וזו השיבה לי שעדיין לא נימצא פיתרון ועלי להמתין בסבלנות עוד מס ימים נוספים,
מצד אחד העו"ס טוענים שילדי נימצא בסיכון כל זמן שהוא במחיצתי לכן מיהרו להוציאו לאלתר מביתי ,
מצד שני לא אכפת להם כלל והם מגלים אדישות לצרכיו המיוחדים (שלא נדבר על צרכי לאחר הטיפולים הממושכים)ומשאירים אותנו לאנחות ללוא כל סעד זמני עד ימצא פיתרון,
ההתנהלות של לישכת הרווחה תמוהה בעיני מאוד ואינני חושבת שטובת הילד היא בראש מעיניהם כלל ,
לדעתי מחפשים פיתרון של " זבנג וגמרנו" יש כאן אמא שחלתה במחלה קשה וממושכת וילד פידידי ...שכבד עליהם, הכי קל להוציאו מחיק אימו למוסדות או משפחות אומנה וזהוא ,אם המחלה תחזור חלילה לאימו שוב נאלץ להתמודד? שאלות שהועלו בפני באותה ישיבה ב1 לספט. , פותרים את הבעייה כמחי יד,לא חושבים על בני שגורלו נחרץ לגדול כילד דחוי בגלל נדודיו במשפחות אומנה שונות ,וכל פעם נאלץ להתחיל במשפחת אומנה חדשה ושוב לצפות שיאהבו ויקבלו אותו , מה מצפים שברבות השנים יהפו לנטל על המדינה, לא עדיף להתמודד עכשו בקשיים.?
אני חוששת מהעתיד שאוטוטו ידפקו בדלת ביתי ויבקשו להוציאו לאלתר מביתי, על הצער שעלולים לגרום לבני ולי ,
אשמח אם תוכלו ליעץ לי מה עלי לעשות?
|