זיכוי לנאשם בריבוי עבירות איומים כלפי בת זוג

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות איומים. בכתב האישום נטען כי הנאשם איים על המתלוננת, אשתו, בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שהתקרב לעברה תוך שהוא מרים את ידו באופן המדמה אגרוף וזאת על מנת להפחידה ואמר לה "אם לא תצאי איתי אני יראה לך מה זה". עוד נטען כי בהמשך איים על המתלוננת בכך שאמר לה "תתקשרי למשטרה יעצרו אותי שבועיים ואחר כך יעזבו אותי ואני אחזור ויראה לך", ובהמשך איים עליה ברחוב בכך שהתקרב אליה תוך שהוא מרים את ידו באופן המדמה אגרוף במטרה להפחידה. הנאשם כפר במיוחס לו.

בית המשפט מצא כי במקרה דנן התקיימו שתי גרסאות סותרות, האחת של המתלוננת והשנייה של הנאשם – מילה אל מול מילה.

במקרה דנן, בחר בית המשפט להעדיף את גרסתו של הנאשם כיוון שנמצאו ספקות רבים בגרסתה של המתלוננת שכן: ראשית, המתלוננת טענה שהנאשם מאיים עליה כבר לאורך כל נישואיהם אך רק לאחר חמש שנים הגישה את תלונתה זו במשטרה, דבר שהחליש מאוד את משקל עדותה. שנית, הנאשם לא פגע במתלוננת מעולם. שלישית, על אף שהמתלוננת טענה כי היא חיה בפחד, היא הודיעה כי היא לחזור ולגור עם הנאשם שוב שכן לטענתה "אנחנו ביחד מסתדרים". 

בנוסף, למרות בקשת ב"כ הנאשם בחקירתה הנגדית של המתלוננת שתספר על מקרה בו אירעו הדברים, המתלוננת לא מסרה כל תשובה אלא השיבה בהתחכמויות והתחמקויות. יתרה מזאת, למרות טענתה של המתלוננת כי איומי הנאשם היו "כל הזמן שאנחנו אצל המשפחה", מעבר לעדותה היחידה, לא הובאו כל עדים נוספים למתן עדות על מנת לתמוך או לכל הפחות לסייע לגרסתה.

בית המשפט קבע שהתקיים ספק, לכל הפחות במידה הנדרשת, על מנת לקבוע שהמדינה לא הרימה את הנטל שהוטל עליה ומכאן שיש לזכות את הנאשם.

*הסניגור - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום הפלילי>>