| 1. שים לב, שהחסינות
מפני תביעה תחול רק על מעשה (לרבות
מחדל), שעשה עובד הציבור
תוך כדי מילוי תפקידו, אך
לא כל תפקיד, אלא רק תפקיד
שלטוני, קרי: תפקיד
ציבורי על-פי דין (סעיף
7 לפקודה), כגון:
שר, שוטר,
פקח, מפקח,
סוהר, חייל,
קצין, תובע
פלילי, פקיד במשרד ממשלתי
או באחת הרשויות הציבוריות המנויות בתוספת
לפקודה (בנק ישראל,
המוסד לביטוח לאומי, שירות
התעסוקה ועוד) אם תפקידו
כרוך בשיקול דעת שלטוני, וכיוצא
באלה. 2. עובדי ציבור שאין להם תפקיד
שלטוני, למשל מורים או
רופאים, לא ייהנו מחסינות
מפני תביעה, אך עדיין
מעבידיהם, המדינה או הרשות
הציבורית, עשויים לשאת
באחריות שילוחית למעשיהם, כמפורט
בסעיף 13 לפקודה. במקרה
כזה אפשר יהיה לתבוע גם את העובד וגם את
המעביד (סעיף 16 לפקודה). 3. לגבי המקרה שלך: מי
רשום כנתבע בכתב ההגנה השני? מי
חתום עליו? האם אתה ביקשת
למחוק אותו (כתבת:
“בבקשה למחיקת כתב ההגנה השני
- ביהמש הותיר את השני ומחק
את הראשון")? האם המדינה
הגישה הודעה לבית המשפט ובה טענה לקיומה
של חסינות לעובד? האם ביקשה
המדינה באותה הודעה, שתידחה
התביעה נגד העובד? מה תפקיד
העובד? מה הייתה מטרת
נסיעתו? בבקשה, הבהר.
|