פורום לשון הרע

השאלה שאתה מעלה היא שאלה מצוינת, והיא עולה לא פעם במציאות של רשתות חברתיות.

לא מעט אנשים סבורים שאם לא ציינו שם מלא - אין עילת תביעה. בפועל, המצב המשפטי שונה.

על פי העקרונות שנקבעו בחוק איסור לשון הרע, תשכ״ה-1965, אין הכרח שהנפגע יוזכר בשמו המפורש. די בכך שהפרסום מתייחס אליו, גם אם בעקיפין, ושהזיהוי אפשרי בנסיבות העניין.

החוק קובע במפורש שאין חשיבות אם הדברים נאמרו במישרין ובשלמות, או אם ההתייחסות לאדם משתמעת מן הפרסום עצמו או מן הנסיבות החיצוניות. כלומר - אם אדם סביר מתוך המעגל הרלוונטי (חברים, קולגות, בני קהילה) יכול להבין שמדובר בך, ייתכן בהחלט שמדובר בלשון הרע, גם ללא ציון שמך.

כדי שתקום עילה, יש לבחון כמה שאלות מרכזיות:

האם מדובר בפרסום?פוסט בפייסבוק נחשב פרסום לכל דבר, גם אם הוגבל לחברים בלבד.האם ניתן לזהות אותך?אין צורך שכל הציבור יזהה אותך. די בכך שאנשים שמכירים את הרקע והנסיבות מבינים שהכוונה אליך.האם התוכן פוגעני לפי אמות המידה שבחוק?למשל - אם הוא עלול להשפיל, לבזות, לפגוע במשלח ידך או להציג אותך באור שלילי בעיני אחרים.האם עומדת למפרסם הגנה?גם אם מדובר בלשון הרע, ייתכן שתעמוד למפרסם אחת ההגנות הקבועות בחוק - כגון אמת בפרסום שיש בו עניין ציבורי, או פרסום בתום לב בנסיבות מסוימות. כל מקרה נבחן לגופו.

חשוב להדגיש: בתי המשפט בוחנים את הפרסום בהקשר הכולל שלו - הניסוח, הרקע, הקהל שנחשף אליו והאם הזיהוי הוא ברור וממשי או שמדובר ברמיזה עמומה בלבד. ככל שהזיהוי יותר ברור וממוקד, כך גוברת הסבירות שתוכר עילה.

לסיכום:

אי ציון שמך במפורש אינו מגן בהכרח על המפרסם. אם אנשים שמכירים אותך מבינים שמדובר בך והפרסום עומד בקריטריונים של פגיעה על פי החוק - ייתכן מאוד שמדובר בלשון הרע.

כמובן, כל מקרה תלוי בנסיבותיו המדויקות - נוסח הפוסט, זהות הקוראים, הקשר הדברים והאם קיימות למפרסם טענות הגנה. מומלץ לבחון את הפרסום הספציפי עם עורך דין הבקיא בתחום לפני נקיטת צעד משפטי.

אשמח לסייע בהכוונה נוספת ככל שתפרט יותר על אופי הפרסום וההקשר שבו נכתב.

אברהם שלום,

הגשת תביעת סרק במשטרה בהחלט יכולה להוות עילת תביעה בגין פרסום לשון הרע.

על מנת להצליח בתביעת דיבה זו, יש להוכיח כי מי שהתלונן למשטרה שיקר ביודעין. חשוב להבהיר כי עצם סגירת התלונה (ולא משנה באיזו עילה), אינה מהווה ראיה כי המתלוננים שיקרו למשטרה.

ככל שניתן להוכיח כי המתלוננים שיקרו במודע למשטרה בעת הגשת התלונה, כי אז סיכוייה של התביעה להתקבל.

בעניינים אלו, גובה הפיצוי שבית המשפט יכול לפסוק הינם גבוהים, שכן הוכחת התביעה מכילה גם הוכחת כוונתו של המפרסם/מתלונן לפגוע בתובע, ומכאן כי ניתן לקבל כפל פיצוי על פי החוק.

 

דני שלום,

כעיקרון, הכפשה ומילים פוגעניות, מבישות, משפילות וכיו"ב יכולות לשמש עילה לתביעה בגין פרסום לשון הרע.

מציע להתייעץ עם עו"ד בטרם הגשת התביעה על מנת לוודא כי מה שנאמר אכן עונה להגדרה של לשון הרע לפי פסיקת בתי המשפט.

אני מציע, כעזרה ראשונה, לעשות צילום מסך ולמחוק את התגובות הפוגעניות.

מהתיאור שלך עולה תמונה לא פשוטה, ובהחלט כזו שיכולה להקים עילה משפטית - אך חשוב לפרק אותה בזהירות, שלב אחר שלב, וללא קביעות נחרצות לגבי תוצאה של תיק קונקרטי.‏

עצם האמירה - ייחוס עבירה חמורה

ייחוס לאדם שהוא רוצח הוא מהאמירות החמורות ביותר שניתן להטיח באדם.‏ בפסיקה הישראלית אין כמעט מחלוקת כי אמירה כזו, כאשר אין לה בסיס עובדתי ברור ומוכח, עלולה לפגוע פגיעה קשה בשמו הטוב של אדם, במעמדו החברתי ובתחושת הביטחון שלו בסביבתו הקרובה.‏

העובדה שהדברים נאמרו בע"פ ולא בכתב, אינה גורעת מחומרתם.‏

שאלת ה‏"פרסום"‏

גם אם הדברים לא נאמרו ישירות אליך, אלא לשכן אחר, עדיין מתקיים יסוד הפרסום:

האמירה נאמרה לאדם שלישי, בסביבה משותפת ‏(חדר מדרגות)‏, ובאופן שיש לו פוטנציאל ממשי להתפשט הלאה.‏ בתי המשפט רואים בחומרה מיוחדת פרסומים מסוג זה בתוך קהילה קטנה, כמו בניין מגורים, שבה שמועות מתגלגלות במהירות.‏

הראיות - ההקלטה והעדה החוששת

הקלטת השיחה: אם אתה לא היית צד לשיחה, אלא הקלטת אותה מתוך דירתך, עלולה לעלות טענה של פגיעה בפרטיות או האזנת סתר.‏ עם זאת, הפסיקה מכירה בכך שיש להבחין בין שיחה פרטית ואינטימית לבין שיחה שנערכת במקום משותף, בקול רם, באופן שניתן לשמוע אותה באופן טבעי מדירה סמוכה.‏ במקרים כאלה, לא אחת נקבע כי אין מדובר בהאזנת סתר אסורה, או שלכל הפחות - ההקלטה יכולה לשמש ראיה, גם אם עצם ההקלטה תיבחן בזהירות.

‏השכנה כעדה:

העובדה שהיא מאשרת את קיום השיחה מחזקת את התמונה הראייתית, גם אם בשלב זה היא חוששת מלהיחקר.‏ בתי המשפט מודעים היטב למצבים של פחד משכנים אלימים או מטרידים, ולעיתים די גם בראיות נסיבתיות והקלטות כדי לבסס תביעה אזרחית, מבלי להישען על עדות ‏"אמיצה"‏ אחת.‏

האפשרויות העומדות בפניך

באופן כללי, עומדות בפניך כמה דרכי פעולה אפשריות:

תביעה אזרחית לפיצוי - גם ללא הוכחת נזק קונקרטי, כאשר מדובר באמירה כה קיצונית.

‏דרישה מוקדמת לחזרה מהדברים ופרסום הכחשה או תיקון לדברים - לעיתים מכתב נכון, שמגובה בראיות, מייצר הרתעה ומונע הסלמה.‏

בחינה של הליך פלילי או קובלנה - מסלול מורכב יותר, שנבחן במשורה ובזהירות, אך קיים במקרים חמורים במיוחד.‏מילה אחרונה של זהירות

כל תיק לשון הרע מוכרע על פי נסיבותיו המדויקות: אופן האמירה, הטון, הרקע בין הצדדים, מספר השומעים, מהימנות ההקלטה והקשר הדברים.‏

כמו כן, סוגיית האזנת הסתר היא רגישה, ולעיתים ההגנה הטובה ביותר היא הצגה אחראית ומדודה של ההקלטה, תוך הבהרה כיצד ולמה היא נעשתה.‏

לסיכום:התיאור שלך מצביע על פגיעה חמורה בשם טוב, עם תשתית ראייתית לא מבוטלת, אך גם עם מוקשים משפטיים שדורשים ניהול חכם וזהיר.‏ מומלץ לבחון את החומר בצורה מסודרת (ע"י עו"ד העוסק בתחום) לפני נקיטת צעד, כדי למקסם את הסיכוי להליך נכון - ולהימנע מחשיפה מיותרת.

התשובה הקצרה היא: לא קיימת חסינות אוטומטית, אך בנסיבות מסוימות ייתכן שללקוח תעמוד הגנה.

כאשר אדם פונה לגוף אזרחי או ציבורי, כגון רשות מקומית, חברת מים, תאגיד עירוני או גוף מינהלי אחר, ומעלה טענות קשות כלפי עורך דין - גם אם במסגרת תלונה או בקשה לשירות - אין בכך כשלעצמו “אזור חסין” מפני אחריות בלשון הרע. עצם העובדה שהדברים נאמרו לרשות ולא פורסמו ברשת או בתקשורת, אינה שוללת את קיומו של פרסום פוגעני.

עם זאת, הפסיקה מכירה בכך שיש מרחב מסוים של לגיטימיות בהגשת תלונות לרשויות, בעיקר כאשר מתקיימים כמה תנאים מצטברים:

הפנייה נעשתה לגורם מוסמך שבסמכותו לבדוק את העניין או לטפל בו.הדברים נאמרו לצורך ענייני, כגון בירור, תלונה או הגנה על אינטרס אישי כשר - ולא מתוך רצון לפגוע.הניסוח היה מידתי, עובדתי ככל האפשר, ולא כלל קביעות חריפות, האשמות פליליות או ייחוס כוונות זדון ללא בסיס.הפנייה לא הופצה מעבר לנדרש, ולא “גלשה” לגורמים שאין להם תפקיד בטיפול בעניין.

לעומת זאת, כאשר לקוח מנצל פנייה לרשות כדי “לסגור חשבון” עם עורך הדין, משתמש בלשון בוטה, קובע עובדות חמורות כוודאות, או מפיץ את הדברים לגורמים נוספים - הסיכון המשפטי עולה משמעותית. במקרים כאלה בתי המשפט נוטים לקבוע כי חרגו מגבולות הסביר, וההגנה האפשרית מתפוררת.

חשוב להדגיש נקודה נוספת: גם תלונה כנה אינה מעניקה היתר לומר הכול. חופש הפנייה לרשויות אינו חופש להשמיץ. תמיד נבחנת השאלה האם היה יחס סביר בין מטרת הפנייה לבין עוצמת הפגיעה בשם הטוב של עורך הדין.

לכן, ההמלצה המעשית היא ברורה:

מי שמבקש לפנות לרשות בנוגע להתנהלות של עו״ד - שיעשה זאת בזהירות, בהיצמדות לעובדות, ללא קביעות נחרצות, ורק מול הגורם הרלוונטי. ומנגד, עורך דין שנפגע מפנייה כזו אינו צריך להניח אוטומטית שאין לו עילה - כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

כרגיל, בפרטים הקטנים מסתתר ההבדל הגדול, ובמקרים גבוליים רצוי לקבל ייעוץ פרטני לפני נקיטת צעדים.

 

שמוליק שלום,

יש לבדוק באיזו מסגרת המכתב פורסם, מי נחשף אליו, וכן מה היה תוכנו. ככל שתוכנו של המכתב אינו נכון, כי אז ייתכן ויש לך עילת תביעה כנגד ועד היישוב, ככל שהוועד עומד מאחורי המכתב, וככל שהמכתב אינו קשור לוועד והוכן ופורסם על ידי המזכירה בלבד, ייתכן ויש לך עילת תביעה אישית.

בכל מקרה, ממליץ להתייעץ עם עו"ד בטרם הגשת תביעה על מנת שניתן יהיה לבדוק את כל נסיבות העניין, לרבות ההתנהלות שלך מול הוועד לאחר פרסום המכתב ותגובתו של הוועד לעניין.

ככלל, האחריות בנזיקין היא אישית. כדי להטיל אחריות על עורך דין בגין לשון הרע, עלייך להוכיח כי הוא היה צד ל"פרסום" כהגדרתו בחוק.

עקרון האישיות: עצם הופעת שמו של שותף על נייר המכתבים (Letterhead) של המשרד אינה הופכת אותו אוטומטית ל"מפרסם" של כל תוכן היוצא תחת דפי המשרד. הפסיקה קבעה לא פעם כי לוגו המשרד הוא בבחינת ״מסגרת טכנית״ בלבד, ואין בו כדי להעיד על מעורבות, מודעות או אישור של שותף אחר לתוכן ספציפי שנכתב על ידי חברו.דיני השותפויות: אמנם לפי פק' השותפויות, שותפות חבה בגין כל מעשה עוולה של שותף שנעשה במהלך הרגיל של עסקי השותפות, אך זהו בסיס לתביעת השותפות כישות (או השותפים יחד), ולא בסיס להגדרת השותף שלא חתם כמי שביצע אישית את העוולה.מבחן המעורבות: כדי לחייב את עו"ד הנוסף, עלייך יהיה להוכיח מעורבות אקטיבית שלו (כגון ניסוח המכתב, אישורו או ידיעה על תוכנו השקרי ומניעת הפצתו). ללא הוכחה כזו, סיכויי התביעה נגדו אישית נמוכים מאוד ועלולים להוביל למחיקתו מהתביעה תוך פסיקת הוצאות.המכשול המהותי: חסינות "פרסומים מותרים"

עוד לפני שדנים בזהות הנתבע, יש לבחון אם קיימת בכלל עילת תביעה. המכתב נשלח כתגובה ללשכת עורכי הדין - גוף בעל סמכויות מעין-שיפוטיות ומשמעתיות.

סעיף 13(5) לחוק - חסינות מוחלטת: סעיף זה מעניק חסינות לפרסום שנעשה על ידי "בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, תוך כדי דיון". הפסיקה (למשל הלכת חיר נ׳ גיל) הרחיבה הגנה זו גם על הליכים המקדימים את הדיון ועל תכתובות המהוות חלק בלתי נפרד מההליך. אם המכתב נשלח במסגרת תלונה משמעתית או בירור של ועדת האתיקה, הוא עשוי ליהנות מחסינות מוחלטת, גם אם מדובר בשקרים ובזדון.סעיף 15(8) לחוק - הגנת תום הלב: אם לא תחול החסינות המוחלטת, עדיין עומדת לנתבע הגנה אם הפרסום היה הגשת תלונה לרשות מוסמכת בתום לב. אולם, הגנה זו (בניגוד לסעיף 13) ניתנת לסתירה אם יוכח שהדברים נאמרו בזדון ובחוסר אמונה באמיתותם.סיכום והמלצה

בנסיבות המתוארות, הגשת תביעה נגד השותף שלא חתם על המכתב נראית כטקטיקה כצעד לא נכון.

מעבר לכך, עלייך לבחון היטב אם המכתב אינו חוסה תחת הגנת סעיף 13(5) או 13(9) לחוק, שכן אם התגובה ניתנה במסגרת חובה חוקית להשיב ללשכה (הליך בירור משמעתי), ייתכן שהתביעה תיחסם על הסף ללא קשר לזהות החתום עליה.

לבסוף, עורך דין שמייצג את עצמו... פחות מומלץ.

פגיעה בשם הטוב וביזוי

האמירות כי בתך "לא נורמטיבית" וכי ימייך "ספורים" הן ביטויים משפילים המהווים לשון הרע. מאחר שהדברים נאמרו בפרהסיה, ברחוב סואן ולעיני עוברים ושבים, מתקיים יסוד הפרסום הנדרש כדי להקים עילת תביעה נזיקית בגין הפגיעה בכבודכן.

 

אפליה אסורה מחמת גיל

סירוב למתן שירות, ובכלל זה מניעת האפשרות לאימוץ בעל חיים על בסיס גיל בלבד, מהווה אפליה פסולה. הדין אוסר על גופים המספקים שירות לציבור להפלות בין אדם לאדם מטעמי גיל, וקביעה שרירותית כי גיל 65 מהווה חסם לאימוץ היא גילנות פסולה המקנה זכות לפיצוי.

אחריות העמותה

העמותה נושאת באחריות למעשי המתנדבת שפעלה כנציגתה הרשמית מולך. בנסיבות אלו, מומלץ לתעד עדויות של אנשים שנכחו במקום ולשקול פנייה רשמית בדרישה לפיצוי בגין עוגמת הנפש והפגיעה הבוטה בזכויותיכן.

שלום רב,

צר לי על הסיטואציה אליה נקלעת.

מתיאור הדברים נראה שאכן יש עילה לתביעה, אך ממליץ להתייעץ עם עו"ד בטרם הגשת התביעה.

בברכה,

אורי

לכאורה קיימת עילת תביעה, שכן מותר לפרסם מידע על הליך משפטי, כל עוד המידע מוצג באופן ענייני.

במקרה שאתה מתאר, הוצגה תוצאה הפוכה מהמציאות ועל כן לא חל הכלל האמור לעיל.

עם זאת אינני בטוח שהייתי ממהר להגיש תביעה.

כדאי וצריך להבין את כל המכלול.

מציע לך לפנות ליעוץ משפטי מתאים.

במשפט העוסק לשון הרע אין צורך בהאשמה מפורשת. די בכך שקורא סביר יבין מן הפרסום מסר שלילי על אדם, גם אם הוא נאמר בעקיפין, ברמיזה או בלשון תנאי. לכן, המשפט

"אם תפעל לפי החוק ניתן יהיה לקיים ועד", עלול להיתפס לא רק כהצעה נייטרלית לשיפור ההתנהלות, אלא גם כקביעה משתמעת שלפיה כיום אותו חבר ועד אינו פועל לפי החוק.

בתי המשפט חזרו לא פעם על כך שניסוחים מתחכמים, סרקסטיים או מותנים אינם "חסינים". לעיתים הם אף חמורים יותר, משום שהם משאירים את הקורא עם מסקנה שלילית ברורה - מבלי שהכותב נטל אחריות מלאה על אמירה ישירה. כאשר הרמיזה היא להתנהלות בלתי חוקית, גם אם לא נאמרה המילה "עבירה", מדובר בתוכן שעלול לפגוע בשמו הטוב של אדם, במיוחד כאשר הוא ממלא תפקיד ניהולי או ציבורי־קהילתי כמו חבר ועד.

עם זאת, עדיין לא כל רמיזה תוביל אוטומטית לאחריות. ההכרעה תלויה בכמה שאלות מרכזיות:

האם בקבוצה שרר ויכוח קודם שבו נטען במפורש שחבר הוועד פועל שלא כדין?האם הקוראים הסבירים בקבוצה אכן הבינו מהמשפט שמדובר בהתנהלות בלתי חוקית קיימת, ולא רק בדרישה כללית לשמירה על כללים?מה היה הטון הכללי של ההתכתבות - ענייני וביקורתי, או עוקצני ומאשִים?והאם הייתה לכותב סיבה עניינית להעלות את הדברים במסגרת דיון פנימי על ניהול הבניין.

לכן, ניתן לומר בזהירות:

המשפט אכן נמצא על קו התפר. הוא אינו האשמה ישירה, אך הוא עשוי להיחשב כרמיזה פוגענית לאי־חוקיות, ובנסיבות מסוימות - כן, גם ניסוח כזה עלול להיחשב לשון הרע. מאידך, בהקשר של ביקורת פנימית על תפקוד ועד, ובמיוחד אם לא נלוו אליו ביטויים חריפים נוספים, קיימת גם אפשרות שבית המשפט יראה בו ביקורת מותרת או הבעת דעה לגיטימית.

כמו במקרים רבים בלשון הרע, השאלה אינה רק מה נאמר - אלא איך, איפה, ו-איך זה נשמע למי שקורא.

איזי שלום,

כעיקרון, ישנה פסיקה של בתי המשפט כי מכתב התראה אכן הינו חלק מהליך משפטי, ומשכך הינו מוגן מפני תביעות דיבה.

יחד עם זאת, האם הוגשה כבר תביעה? כי אם לא הוגשה, או לא תוגש בעתיד, כי אז ייתכן כי המכתב לא יהיה חלק מההליך המשפטי כמובן.

בקשר להגעת המכתב לצדדים שלישיים, יש לבדוק במה מדובר - האם יש קשר בין הצדדים השלישיים לתוכן המכתב?

ממליץ להתייעץ עם עו"ד בעניין.

ישראל שלום,

אכן סיטואציה חריגה ומטרידה מאוד.

ייתכן וכי לאחר פנייתך למפרסמת תוכל לעתור לצו להסרת הפרסומים, אך לא בטוח כי עומדת לך עילת תביעה בגין לשון הרע, שכן הפרסומים אינם אודותיך.

מציע לפנות לעו"ד לייעוץ פרטני בעניין.

שלום רב,

צר לי על הסיטואציה אליה נקלעת.

כעיקרון, על מילות הגנאי ברחוב ניתן להגיש תביעה, אך יש לברר ראשית מה נאמר. לצערי, לא כל מילת גנאי הופכת ללשון הרע באופן אוטומטי.

בקשר להודעות שנשלחו אליך אודות אחותך ואמא שלך, הרי שבעניין זה יש עילות תביעה לאימא ולאחות ולא לך.

החיטוט בטלפון האישי - אם לא נגרם נזק מכך, קשה להאמין שבית המשפט יפסוק בגין מעשה זה פיצויים, אך אם מגישים תביעה כדאי כמובן גם לציין את האירוע הזה.

ממליץ להתייעץ עם עו"ד לצורך הוצאת מכתב התראה, ובמידת הצורך גם הגשת תביעה.

שירה שלום,

מהתיאורים שכתבת נראה כי יש לך עילת תביעה כנגד בעלת הבית.

הקושי יהיה בהוכחת הדברים, כך שמומלץ להתייעץ עם עו"ד בעניין שינחה אותך אילו פעולות צריך לנקוט כבר עכשיו על מנת שתוכלי להוכיח את טענותיך בבית המשפט.

שבוע טוב

צר לי על הסיטואציה אליה נקלעה אחותך.

מתיאור הפנייה נראה כי עומדות לאחותך עילות תביעה בגין לשון הרע לכל הפחות, וזאת בכפוף כמובן להבנה של מה פורסם, מתי ולמי. לעניין פגיעה בפרטיות יש לבדוק את הדברים מה נחשף ובאילו נסיבות.

יחד עם זאת, לעיתים, נקיטת הליך משפטי גוררת אחריה תעצומות נפש רבות, שכן אחותך תצטרך להגיע לדיונים בבית המשפט ולהמשיך "ולחיות" את הרגעים הפוגעניים שעברה בעבר.

לעיתים עדיף לשחרר את האירוע מאשר לחיות אותם מחדש, על אף ההתרעה שניתן להשיג.

בכל מקרה, ממליץ להתייעץ עם עו"ד העוסק התחום.

שלום רב,

שאלתך נוגעת בלב אחת הסוגיות המרכזיות והמעשיות ביותר בדיני לשון הרע - שאלת נטל ההוכחה, ובפרט כאשר מדובר בטענת אמת בפרסום, כדוגמת מקרה שבו פורסם בטוויטר תוכן שפוגע בשמו או בעסקו של אדם.

במסגרת תביעת לשון הרע, הכלל הבסיסי הוא שהתובע - במקרה הזה, אביך - צריך להראות שאכן פורסם דבר שמהווה "לשון הרע", כלומר, דבר מה שפוגע בשמו הטוב, בעסקו, או במעמדו החברתי או המקצועי. אך כאן לא מסתיים העניין.

מרגע שאביך מצליח להוכיח את עצם קיומו של פרסום פוגע, עובר הנטל הראייתי אל הנתבע - כלומר, אל אותו אדם שפרסם את הדברים - להראות שיש לו הגנה על הפרסום. אחת ההגנות האפשריות היא "אמת בפרסום".

אבהיר בנוסף, כי אמירת אמת אינה מספקת הגנה אוטומטית, והמחוקק הציב לה שני תנאים מצטברים:

שהפרסום היה אמת - הנתבע צריך להוכיח שהדברים שפרסם נכונים עובדתית.ושהיה בפרסום עניין ציבורי - כלומר, שהציבור רשאי או צריך לדעת על המידע שפורסם, ולא מדובר בעניין פרטי שאינו מעניינו של הציבור.

לכן, כדי לענות ישירות לשאלתך - ברגע שהתביעה תוגש, והאב יוכיח שהדברים שפורסמו מהווים לשון הרע, הנתבע יהיה זה שיצטרך להוכיח שהפרסום שלו היה אמת ושהייתה לו הצדקה ציבורית. אם לא יצליח בכך, בית המשפט יכול לחייב אותו בפיצוי, גם ללא צורך להוכיח נזק בפועל, ובמקרים חמורים אף מעבר לכך.

כמובן, כל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבות המדויקות של הפרסום, תוכנו, ההקשר שבו נאמר, הפלטפורמה (למשל טוויטר), היקף החשיפה ועוד. ולכן מומלץ מאוד לפנות לייעוץ משפטי פרטני שיבחן את הסיטואציה באופן מעמיק ויסייע בגיבוש אסטרטגיה מתאימה.

מירי שלום,

ראשית, יש להבין מה בדיוק נכתב והאם זה עולה לכדי לשן הרע. ככל שמדובר על ביקורת עובדתית על מצב הדירה או כל דבר שקשור לשכירות, כי אז על פניו יש לשוכר קודם הזכות לפרסם את הדברים.

ככל שמדובר על דברים שאינם נכונים, שמפורסמים על מנת לפגוע בהשכרת הנכס, אז ייתכן וקיימת עילת תביעה.

הבעיה העיקרית תהייה להוכיח מי העלה את הפרסום אם הוא אנונימי.

התשובה היא כן.

 

במשפט הישראלי אין כל דרישה כי הפרסום יישאר זמן ממושך באוויר. גם פרסום לזמן קצר (אפילו מאד) עשוי להיחשב "פרסום", כל עוד הייתה אפשרות ממשית שאדם נוסף (מעבר לנפגע) ראה אותו.

לאחר מכן, נכנסת שאלת הראיות, עלייך להוכיח את את עצם הפרסום והן את משך החשיפה הציבורית לפרסום.

 

באשר לפרסום עצמו, אני מניח שיש לך צילום כלשהו לפרסום - ראיה קריטית.

בדיון תיאורטי בבית המשפט, יתקיים דיון באשר למס' האנשים שנחשפו לתוכן הפרסום.

מידת החשיפה תשפיע על סכום הפיצוי שייקבע.

 

לפיכך, אסכם ואומר, כל פרסום לכל משך זמן עונה להגדרה בחוק, כל עוד נחשף לפרסום אדם כלשהו זולת הנפגע.

מס' החשיפות ישפיע על סכום הפיצוי ולא על עצם הזכאות לפיצוי.

 

כרגיל, תמיד ממליץ להיעזר בייעוץ משפטי לבדיקה פרטנית של המקרה.

על פניו, עדיף להגיש תביעה אזרחית ולא קובלנה פלילית, הן בשל רף ההוכחה הנדרש בהליך אזרחי לעומת הליך פלילי, והן בשל עדיפותם של סדרי הדין האזרחי במקרים אלו.

תלונה במשטרה לא נראה כי תניב דבר, שכן לא ברור מה העבירה שנעברה.

 

שירי שלום.

פרסום לשון הרע בוואטסאפ, בהחלט יכול להוות הוצאת דיבה.

עם זאת, לא ניתן להתייחס למקרה הספציפי שלך, ללא פירוט ברור, של כלל הנסיבות וציטוט מדויק של אותה הערה מעליבה.

ראשית, אתה צודק שישנה חסינות רחבה לדברים שנאמרים במהלך דיון משפטי. המטרה של חסינות זו היא לאפשר לבעלי הדין, לעדים ולעורכי הדין לדבר בחופשיות, מבלי לחשוש שכל מילה תגרור אחריה תביעה.

אבל - וזה העיקר לשאלתך - חשוב מאוד להבחין בין תוכן הדברים שנאמרים בתוך ההליך, הנהנים מהגנה, לבין העובדות החיצוניות הנחשפות במהלך ההליך, שאינן הופכות לפתע לחסינות רק מפני שנחשפו בבית המשפט.

אז מה בעצם מוגן?

ההגנה הקבועה בחוק חלה על הפרסום שנעשה במהלך הדיון, כלומר: אם מישהו בתוך ההליך המשפטי עצמו אמר דברים שיש בהם לשון הרע, הוא מוגן.

לדוגמה: בעל דין שמוסר בעדותו דברים פוגעניים - נהנה מחסינות שמונעת תביעת לשון הרע על עצם אמירתם במסגרת העדות.

ההגנה הזו אכן מופיעה בחוק באופן מפורש והיא חזקה מאוד.

מה לא מוגן?

החסינות אינה מכשירה ולא מכסה את לשון הרע שנאמרה מחוץ להליך המשפטי, ואינה מעניקה הגנה על עצם החשיפה של העובדה שאדם ביצע בעבר פרסום פוגעני.

כלומר:

אם אדם פנה מחוץ לבית המשפט לגוף מסוים ומסר שם לשון הרע - זהו מעשה פרסום עצמאי.העובדה שבמהלך הליך משפטי הוא “הודה” שפנה לאותו גוף - איננה יוצרת חסינות למעשה המקורי.החסינות מגינה רק על תוכן מה שהוא אומר במסגרת העדות, לא על המעשים שהוא מתאר שהתרחשו בעבר.

במילים פשוטות:

ההודאה אינה מוגנת - אלא רק העובדה שהוא יכול למסור אותה במסגרת ההליך ללא חשש מתביעה על עצם אמירתה בבית המשפט.

אבל עצם העובדה שהוא פרסם בעבר לשון הרע בפני הגוף שבו ביקר - אינה מוגנת, וניתן לבסס עליה תביעה.

האם ניתן כעת לפתוח בהליכים נגדו?

ככל שהעדות מספקת לך לראשונה ראיה לכך שהאדם אכן פנה לאותו גוף - הרי שכעת יש לך נתון שלא היה ברשותך קודם.

החוק אינו מונע ממך להשתמש בראיות שהתקבלו במהלך הליך משפטי כדי להגיש תביעה אחרת, כל עוד אינך מבסס את התביעה על הדברים שנאמרו בבית המשפט, אלא על המעשה המקורי שאירע מחוץ לו.

עם זאת, יש לקחת בחשבון שתי נקודות חשובות:

הוכחת תוכן הפרסום המקורי - עצם העובדה שהודה שפנה אינה מוכיחה מה בדיוק נאמר, ולכן תידרש תשתית ראייתית מספקת.טענות הגנה אפשריות - ייתכן שטענות מסוימות מחוק איסור לשון הרע, כגון תום לב או עניין אישי כשר, יעלו וייבחנו, בהתאם לנסיבות. (ההגנות עצמן מופיעות בחוק והן מורכבות. לא אצטט אותן כאן, אך אדגיש שהן עשויות להיות רלוונטיות.)סיכום – הגבול הברורמוגן: מה שנאמר בתוך ההליך המשפטי.לא מוגן: הפרסום המקורי שנעשה מחוץ להליך.מותר להשתמש: בעובדה שהתגלתה במהלך ההליך - כראיה לקיומו של הפרסום המקורי.

לכן, באופן עקרוני - כן, קבלת המידע במסגרת ההליך עשויה לפתוח בפניך אפשרות משפטית שלא הייתה קיימת קודם, אך יש לפעול בזהירות, לבחון היטב את הראיות, ולוודא שיש תשתית מספקת מעבר לעצם ההודאה על עצם הפנייה.

מאד מומלץ להיוועץ בעורך דין, בטרם תפעל.

לא ברור מהשאלה, האם הרצון לתבוע הנו בשם הנפטר או את הנפטר.

בנוסף, הבהר מהו משך הזמן שחלף בין הפרסום לפטירה.

העובדה שכתובת דוא״ל מסוימת או מספר טלפון מופיעים כאמצעי שחזור לחשבון שממנו נשלחה לשון הרע עשויה להוות אינדיקציה לקשר בין החשבון לאדם מסוים, אך לבדה – היא אינה מהווה הוכחה חד-משמעית שהאדם הוא בעל החשבון או זה שביצע את הפרסום בפועל.

תידרש לראיה נוספת כלשהי אשר תהווה אינדיקציה משלימה לזהות השולח כגון (ולא רק) התכתבויות נוספות, סממנים לשוניים אופייניים, עדויות של מקבלים וכיו"ב.

מציע לך לפנות לייעוץ משפטי בעניין.

אוכל לתת לך הערכת מצב, רק לאחר שאקבל את כל הפרטים, אבין מה בדיוק קרה ואבחן את הראיות.

מציע שתיצור קשר לקבלת מידע נוסף.