|
| 1. כשמישהו מפרסם לשון הרע על אדם חי, או פוגע בפרטיותו של אותו אדם, ולא עומדת לפוגע אף אחת מההגנות שבחוק (למשל, שהפרסום הוא אמת ויש בו עניין ציבורי, או שהוא נעשה בתום לב כדי להגן על עניין אישי כשר של המפרסם או של מי שהפרסום מופנה אליו) - הפוגע מפר חוק. במקרה כזה פתוחה בפני הנפגע הדרך להגיש תביעה בשל הפגיעה.
2. פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע (לשני אנשים לפוחות זולת הנפגע) ורוב הפגיעות בפרטיות המפורטות בחוק שנעשו במזיד הם גם עבירות פליליות, משמע: אפשר להתלונן בגינן במשטרה, והן נמנות עם העבירות, שאפשר גם להגיש בגינן קובלנה פלילית (קובלנה פלילית היא כתב אישום מיוחד, שרשאי אדם להגיש ישירות לבית המשפט, בניגוד לכתב אישום רגיל, שמגישה המדינה באמצעות המשטרה או הפרקליטות).
3. פורסמה לשון הרע על אדם או נפגעה פרטיותו בעודו חי, והוא הלך לעולמו בתוך שישה חודשים לאחר הפרסום או הפגיעה בלי שהגיש תביעה או קובלנה עליהם, רשאים בן-זוגו, ילדו או הורהו, ואם לא השאיר בן-זוג, ילדים או הורים - אחיו או אחותו, להגיש, תוך שישה חודשים לאחר מותו, תובענה או קובלנה בשל הפרסום או הפגיעה (ראי סעיף 25 לחוק איסור לשון הרע וסעיף 25 לחוק הגנת הפרטיות). אבל:
4. אם הפרסום או הפגיעה נעשו לאחר מותו של האדם, האפשרות לנקוט הליכים משפטיים נגד הפוגעים מוגבלת:
(א) סעיף 5 לחוק איסור לשון הרע קובע, ש"לשון הרע על אדם שפורסמה אחרי מותו, דינה כדין לשון הרע על אדם חי, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא אם ביקש זאת בן-זוגו של המת או אחד מילדיו, נכדיו, הוריו, אחיו או אחיותיו".
לעומת זאת:
(ב) בחוק הגנת הפרטיות אין סעיף דומה לסעיף 5 הנ"ל שבחוק איסור לשון הרע, כלומר: לכאורה, החוק אינו מגן על פגיעה בפרטיות של נפטרים (למעט בסעיף 2א, שהוסף לחוק לא מכבר בעקבות הטבח ביישוב איתמר, ואשר מתייחס לפרסום תצלום של גופת אדם).
אמנם, מה שהחסיר המחוקק, הוסיף בית המשפט העליון ופסק, כי זכותו של אדם לפרטיות מוגנת גם לאחר מותו, ויורשיו הם בעליה (רע"א 1917/92, סקולר). אך בהעדר הוראות מפורשות בחוק למי הזכות לתבוע, ובמשך כמה זמן ממועד הפגיעה (דוגמת אלה שציינתי בסעיף 3 לעיל), ספק אם אפשר לבסס תביעה על אותה פסיקה.
|