האם ניתן לבטל פסק דין לדחיית התביעה שניתן בהסכמה?
תובענה עצמאית לביטול פסק דין
אשמח לשמוע דעות מקצועיות לגבי ההשפעה האפשרית של סעיף 36 לחוק הגנת הצרכן (הקובע כי אין להתנות או לוותר על זכויות לפי החוק) על בקשה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה.
במקרה שלי הוגשה תביעה צרכנית קוגנטית לפי תקנות האחריות והשירות לאחר מכירה. במהלך הדיון ההליך הוסט למישור טכני של “חוות דעת” ונסיבות התקלה, למרות שעילת התביעה עצמה הייתה קוגנטית ולא טכנית. בסוף ניתנה הסכמה לדחיית התביעה על בסיס היעדר חוות דעת.
השאלה היא: עד כמה סעיף 36 לחוק הגנת הצרכן יכול לשמש בסיס לטענה שההסכמה לדחייה אינה יכולה ליצור ויתור תקף או מעשה בית דין ביחס לעילה קוגנטית שלא נדונה לגופה?
ובעיקר — האם ניתן לראות בכך פגם בגמירות דעת או פגיעה בתקנת הציבור המצדיקה ביטול פסק הדין?
האם ניתן לבטל פסק דין לדחיית התביעה שניתן בהסכמה?
דון שלום,
ראשית אציין כי שאלתך דורשת פרטים נוספים ובחינה פרטנית של כלל הנסיבות, ולכן המענה שאתן להלן הוא באופן כללי ולאו דווקא למקרה הפרטני שלך, הדורש בחינת הנסיבות כאמור.
מניסיוני, ככלל, בשל עקרון סופיות הדיון, ביטול פסק דין שניתן בהסכמה הוא צעד חריג שנעשה במשורה ובמקרים חריגים בהם צריך להוכיח קיומם של טעמים כבדי משקל המצדיקים את הביטול, כגון פגם מהותי בהסכמה שהובילה לפסק הדין.
אם ההסכמה לדחיית התביעה נגועה בפגם של ויתור על זכות קוגנטית, ייתכן וניתן יהיה לטעון כי אינה תקפה ועל כן פסק הדין שניתן על בסיסה לוקה בפגם המצדיק את ביטולו. אך שוב, כאמור- הנטל להוכחת האמור מוגבר. תשומת הלב כי אם הפגם נוגע להליך השיפוטי עצמו- הדרך הנכונה היא הגשת ערעור, אשר נדרש לבדוק באם המועד להגשתו לא חלף.
בהצלחה רבה
מנהלת פורום בתי משפט
האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!
