"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה" (סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).
בבית המשפט העליון נדון ערעורה של קבוצת גיאות בע"מ (להלן: "המערערת"), כנגד גולדפרב לוי, ערן , מאירי, צפריר ושות', עורכי דין (להלן: "המשיבה"). פסק הדין ניתן בספטמבר 2014 מפי כב' השופט ס' ג'ובראן, כב' השופט י' עמית וכב' השופט נ' סולברג. (הכותב לא ייצג בתיק).
המערערת, חברה העוסקת במסעדנות, שכרה את שירותיה המשפטיים של המשיבה בשל סכסוך חוזי שנתגלע בין המערערת לצד שלישי. בעקבות הסכסוך פנו הצדדים להליך בוררות. המערערת הגישה תביעת רשלנות מקצועית, לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, נגד המשיבה אשר ייעצה לה בנוגע לסכסוך וייצגה אותה במסגרת הליך הבוררות.
בית המשפט הסביר, כי המקרה לפנינו מעלה מספר סוגיות. השאלה העיקרית העולה היא האם קמה לעורך דין חובה "לעשות מעשה" – עד כדי התפטרות מייצוג – במקרים שבהם לקוחו פועל בניגוד לייעוצו? ואם לא עשה כן, האם יש בכך משום רשלנות מקצועית של עורך הדין? השאלה העקרונית היא באשר להיקפה של אחריותו המקצועית של עורך הדין כלפי לקוחו, דהיינו, מהם אותם הצעדים אשר נדרש עורך הדין לנקוט מקום שהלקוח אינו שועה לעצתו, והאם צעדים אלה כוללים "עשיית מעשה" – עד כדי התפטרות – כדי למנוע מן לקוחו לפעול באופן שבו עורך הדין סבור שהלקוח לוקח סיכון בלתי סביר או מסוכן.
העילה המרכזית עליה נשענת המערערת היא עילת הרשלנות הקבועה בהוראות סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. על פי "המודל המסורתי" לבחינת עוולת הרשלנות, על מנת לקבוע אם מזיק חב בנזיקין על פי עוולת הרשלנות, יש לבחון שלושה יסודות מצטברים: האחד, קיומה של חובת זהירות – האם קיימת למזיק חובת זהירות כלפי הניזוק; השני, קיומה של התרשלות – האם המזיק הפר חובת זהירות זו; השלישי, קיומו של קשר סיבתי – האם הפרת החובה היא שהביאה לנזק. עיקר המחלוקת שלפנינו הוא באשר ליסוד ההתרשלות, ובמילים אחרות, סטנדרט ההתנהגות הנדרש מעורך הדין.
כלל ידוע הוא שעורך דין חב ללקוחו חובת זהירות. בית המשפט קבע, כי על עורך הדין להגן על ענייניו של הלקוח ולפעול עבורו במיומנות ובמקצועיות. השאלה היא אילו מעשים נדרש עורך הדין לנקוט שעה שלקוחו אינו שועה לעצתו. סטנדרט ההתנהגות המצופה מעורך הדין אינו כשל אדם סביר. על מנת לבחון אם התנהגותו של עורך הדין היא בגדר התרשלות, יש לבחון מהו סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש מעורך הדין כלפי לקוחו. בית המשפט הדגיש, כי סטנדרט המיומנות והזהירות האמור נקבע לפי שני מקורות מרכזיים. האחד, הדין כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו. השני, הדין הספציפי הנוגע לעורך הדין, קרי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין"), והתקנות והכללים שהותקנו על פיו, בהם נקבעו נורמות ההתנהגות הראויות לעורך דין.
מדברי בית המשפט: "נקבע כי סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש נבדק בעיניו של עורך דין זהיר על בסיס מידע שניתן לייחס לעורך דין בקיא ומיומן. הפסיקה עמדה על כך שרמת זהירות זו היא "רבה" וגבוהה יותר מאשר בעלי מקצוע מיומנים... עם זאת, אחריותו של עורך הדין לפעול במיומנות ובזהירות כלפי לקוחו אינה אחריות מוחלטת, ולא כל טעות מהווה מעשה של רשלנות. עורך הדין אינו נדרש לחשב מראש את כלל האפשרויות בכל תרחיש עובדתי והוא יוצא ידי חובתו כאשר הוא מפעיל שיקול דעת סביר, גם אם בדיעבד יתברר כי זה היה מוטעה".
פסיקת בית המשפט העליון קבעה בעבר, כי במקרים שבהם רצונו של הלקוח מנוגד לייעוצו של עורך הדין, נדרש עורך הדין להזהיר את לקוחו ולהסביר לו את מכלול הסיכויים והסיכונים שבבחירתו, כדי לעמוד בסטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש ובכך להימנע מחבות ברשלנות מקצועית. חובה זו היא למעשה חובת אזהרה הנובעת מחובת הזהירות של עורך הדין. כך, נקבע שעורך דין חייב להשתמש במיומנות מקצועית סבירה כדי לשמור על זכויות לקוחו, ויצא ידי חובתו רק אם הזהיר את לקוחו, והלה עמד על רצונו להיכנס לעסקה. במקרה אחר קבע בית המשפט העליון, כי אם הלקוח מסרב לעצת עורך הדין לחתום על תניה זו או אחרת, על עורך הדין להסביר ללקוחו את משמעות התניה ונחיצותה, ובכך יתכן ויצא ידי חובתו.
בית המשפט פסק, כי ככל שהנושא קרוב יותר לליבת המומחיות של הלקוח וככל שמעורבותו של עורך הדין בתיק פחות משמעותית, דומה שיש מקום להקל על מידת חובת האזהרה הנדרשת מעורך הדין. אמות מידה אלה משפיעות כאמור על יחסי הכוחות בין עורך הדין ללקוחו ובהתאם על מידת ההגנה הדרושה מצד עורך הדין כלפי לקוחו. לדברי בית המשפט: "במקרה שלפנינו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אנשי המערערת הם אנשי עסקים מיומנים ומנוסים, וניכר כי הם בעלי מומחיות עסקית וידע כלכלי-עסקי רב. המדובר בבעלי רשת מסעדות עתירי ניסיון בשכירת נכסים. נוסף על זאת, הם אלה אשר ניהלו את מגעי הפשרה מול חברת תפעול, כך שאין ספק כי מעורבותם היתה רבה. לכן, לפי אמת מידה זו, ההגנה הנדרשת על הלקוח היא פחותה וחובת האזהרה של עורך הדין היא מוחלשת".
לסיכום בית המשפט הבהיר, כי לעורכי הדין יש תפקיד חשוב בהיותם שער הכניסה של רבים מהאזרחים למערכת המשפט וערכאותיה. לכן, קיים צורך להטיל עליהם חובות שונות על מנת להבטיח שהם מקיימים את תפקידם כנדרש, לטובת הלקוח ולטובת בית המשפט. ואולם, הדגיש בית המשפט: "אל לנו למקם חרב מעל ראשם ולהכביד על צעדיהם. שיקולי מדיניות רבים, אשר קצרה היריעה מלדון בהם כעת, מעודדים מתן מרחב תמרון ושיקול דעת לעורכי הדין, ומניעת הידרדרות למצב של "עריכת דין מתגוננת'".
עו"ד אביהוא אהרון חוזר ומדגיש את דברי בית המשפט, כי כאשר עורך הדין פירט בפני לקוחו את מכלול הסיכויים והסיכונים, והלקוח החליט להסתכן בניגוד לעצת עורך דינו, הלקוח למעשה נטל על עצמו את הסיכון ועליו לשאת באחריות על מעשיו. אם זאת, על עורך הדין לוודא כי ההחלטה שלקח הלקוח היא החלטה מושכלת ושהלקוח הבין את משמעות הסיכון שלקח.
בית המשפט העליון דחה את הערעור וחייב את המערערת בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה בסך 50,000 ₪.
* הכותב לא ייצג בתיק.
what makes a husband cheat
link
why most women cheat
go women that cheat
i dreamed my husband cheated on me
read wife cheat
i dreamed my husband cheated on me
read wife cheat
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו
מתיימר להיות מדויק ו'/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל
דעת עצמו בלבד.