הפרת חוזה

הפרת חוזה - הקדמה

מטרתן של דיני התרופות הינן להעמיד את הנפגע מהפרת החוזה במצב שבו הוא היה נמצא לו החוזה קוים במלואו, כלומר אלמלא הייתה הפרת חוזה.

מבחינה זו, דיני התרופות החוזיים דומים לדיני התרופות בדיני נזיקין, יש הפרת חוזה, קרי, יש פגיעה באינטרס מוגן, והמשפט מתקן את הפגיעה הזאת על ידי החזרת האינטרס לקדמותו.

המשפט מחזיר את האינטרס המוגן למצבו השלם. השווה בין התרופות בתחום דיני חוזים לבין דיני הנזיקין הינו בזה שהם מגינות ומחזירות את הנפגע למצב כקדמותו.

השונה הוא סוג האינטרס עליהם מגנים, דיני חוזים מגנים רק על הזכות החוזית, ואילו דיני נזיקין מגנים על שלמות הגוף, שם טוב, פרטיות, זכות חוזית, אינטרס מכוח הדין.

ההבדלים שאנו רואים בתוצאות נובעים מכך שאנו מסתכלים על אינטרסים שונים.

המסלולים האפשריים של הנפגע בעת הפרת חוזה

על פי סעיף 2 לחוק התרופות, קיימים שלושה מסלולים חלופיים הפתוחים בפני הנפגע אשר אמור לבחור מביניהם, כאשר כל אחד מהם אמור להשיג את מטרת פיצוי הנפגע אך בצורה שונה.

א. מסלול האכיפה - העובדה שהמפר איננו מעוניין לקיים את החוזה איננה מביאה לביטול החוזה. ככלל אין לצד לחוזה זכות להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי, לכן העובדה שהמפר החליט שלא לבצע את חלקו איננה משחררת אותו מהחובה המשפטית לבצע את חלקו, להיפך, לנפגע יש את הכוח המשפטי לפנות לבית המשפט ולתבוע שבית המשפט יכפה על המפר לקיים את חלקו.

אם בית המשפט יכפה את קיום החוזה, ובהנחה שבסופו של דבר המפר יציית, אזי התקרבנו מאוד ליעד של דיני התרופות (לא השגנו כי יש הוצאות מסוימות לסעד והרבה פעמים יקרה שמועד הביצוע יהיה אחרי המועד החוזי) לכן על הנזקים שצו הקיום לא יתקן, שהבולט מביניהם זה האיחור בביצוע, הנפגע זכאי לפיצוי כספי.

כלומר מסלול האכיפה כולל ציווי על ידי בית המשפט למפר + פיצויים.

ב. מסלול הביטול - הנפגע נכנס להסכם על סמך ההבטחות שהוא קיבל מהמפר, אלמלא ההבטחות הוא לא היה נכנס לחוזה.

העובדה שהמפר לא עמד בהתחייבויות שלו עשויה להשמיט את הבסיס להסכמה של הנפגע , ואם זה המצב, אזי הדין מאפשר לנפגע להשתחרר מהחוזה, קרי לבטל את העסקה. רק ברגע שהנפגע בוחר באופציה הזאת הצדדים משתחררים מהחוזה.

כנגזרת של כך קמה לשניהם זכות להשבה. כלומר שני הצדדים מחזירים את מה שהם קיבלו על פי החוזה, בנוסף הנפגע זכאי לפיצויי קיום.

ג. מסלול הפיצוי- מעין מסלול ביניים. הוא מסלול שאומר שמצד אחד מה שנעשה נעשה, אין עניין לשלול את הבסיס לו, מצד ברור לצדדים כי הייתה הפרת חוזה והנפגע לא מעוניין המפר ימשיך בביצוע.

החוק מאפשר לנפגע לא לבטל את ההסכם, אבל גם לא לתבוע אכיפה, אלא להסתפק בפיצויים בלבד. דבר זה אומר שהנפגע יקבל מהמפר את השלמת הביצוע בכסף.

הנפגע אמור להשלים את הביצוע מצידו, ומהמפר הוא מקבל ביצוע כספי.