|
| סימה שלום,
כלל הסכמי/תניות איסור תחרות הם כלי לגיטימי של בעל עסק להגן על עצמו בגיוס כ"א. אבל, בגלל הניצול הרע של הכלי הזה שהיה מאוד פופולארי בארץ נקבעו בפסיקה (החל מפרשת רד-גארד) כללים מצמצמים למתי ההסכם תניה תופסים.
אלו התנאים, בקליפת אגוז:
· התנאי מפורש, דהינו כתוב איפה ולאיזה פרק זמן העובד מוגבל.
· העובד קיבל תמורה בעד ההסכמה (שכר גבוהה או תמורה חד פעמית)
· לעובד יש ערך מסוף בזכות השקעת המעסיק (הכשרה מקצועית)
· למעסיק יש אינטרס מוגן (כגון: סוד מסחרי, רשימת לקוחות סודית וכו')
· ההגבה מידתית במבחני זמן ומקום (לא ארוכה מדיי ולא מוגזמת מבחינת שטח גיאוגרפי).
הכול כפוף למבחן על של שקילת האינטרס של העובד להתפרנס (חוקתי), האינטרס של הציבור בשוק חופשי למול האינטרס של המעסיק לקניין שלו (חוקתי).
בפסיקה של בית הדין הארצי יש מגמה לצמצם את המקרים ואת התחולה של האיסור, אבל בתי הדין האזוריים מקילים יותר (עם המעסיקים).
מקווה שעזרתי, זו תשובה כללית מאוד, כדי להבין מה קורה במקרה שלך אנחנו צריכים יותר פרטים (לפי המבחנים הנ"ל).
אורי,
* אין באמור משום מתן ייעוץ משפטי או תחליף לפניה לעו"ד!
|