|
| אין חוק המחייב מעביד לגלות את צפונות לבו, ולשתף עובד שלו במחשבה/כוונה לפטר. יש חוק, חוק החוזים, המחייב צדדים לחוזה לנהוג זה כלפי זה בתום-לב. יחסי עבודה, ככל יחסים חוזיים, מחייבים את הצדדים להם לנהוג בתום-לב, ולא "להנחית" אחד על השני הפתעות בלתי צפויות. מתוך זה, צמחה חובת השימוע וזכות הטיעון, לפיה - על מעביד המתכוון לפטר עובד, לאפשר לו, טרם ההודעה על הפיטורין, להשמיע את דברו, ולסות להניאו מכוונתו. ככל שהמעביד יותר "פרטי", כך החובה והזכות האלה יותר חלשות, ובהתאם - הפיצוי על הפרתן. בגדול, בהנחה ששני הצדדים לחוזה תמי-לב, עליך לשאול את עצמך, למה נראה לך שהמעביד רוצה לפטר אותך, ואם יש לכך סיבה אמיתית, נראה שהכי טוב זה "לתפוש אתו שיחה", ולהסיר את העננה. בפרקטיקה, אם מדובר במעביד פרטי לגמרי, והוא לא הודיע לך על כוונה לפטר, ולא הזמין לשימוע, ויתברר שהיתה לו סיבה טובה לפטר, הסיכוי לקבל סעד ממשי מבית הדין לעבודה בסיטואציה כזאת, אינו גדול.
|