|
| מתוך דיון שנערך במשרד המשפטים בשנה שעברה:
"תקן 15 (להלן "התקן"), הוא התקן על פיו נערכת טבלת הקצאה ואיזון בתכניות לאיחוד וחלוקה, שלא בהסכמת הבעלים.
חוק התכנון והבניה (להלן "החוק") והתקן אינם נותנים מענה לסוגיות, שעולות במסגרת תכניות להתחדשות עירונית. כך נמצא, שהתמורות שמקבלים בעלי הדירות בסוף התהליך, שונות מהזכויות שנקבעות לבעלים במסגרת טבלאות הקצאה והאיזון. פער זה, נובע בראש ובראשונה מהעובדה שבמסגרת מיזם להתחדשות עירונית, מצטרף גורם נוסף (יזם) שיוצא עם זכויות קנייניות, מבלי שתרם זכויות במצב הנכנס.
במסגרת הדיון עלתה השאלה האם וכיצד ניתן להתמודד עם פער זה? שלכאורה מיתר את הצורך בטבלאות ההקצאה והאיזון, שנערכות על פי החוק ותקן 15.
במסגרת הדיון צויין, שעמידה בכללי התקן והחוק מחייבת התייחסות פרטנית לכל אחת מהדירות. מדובר בהליך ארוך ומסורבל, שכאמור, ממילא מתייתר. עוד נאמר, שהקצאת הזכויות בהתאם לתקן יוצר, לא אחת, מחלוקת בין בעלי הדירות ליזם."
מה המשמעות המעשית של הפער הזה בין טבלאות ההקצאה והאיזון שמאשרת הוועדה המחוזית או המקומית לבין התמורה הסופית בפועל? האם טבלאות ההקצאה והאיזון האלה עלולות "לגבור" על נוסח ההסכם עם היזם? האם חלק מבעלי הדירות במתחם שיוצאים נשכרים מטבלאות אלה בהשוואה לנוסח ההסכם יכולים לנצל אותן כדי לכפות את רישום הבית המשותף בהתאם לטבלאות ובניגוד לנוסח ההסכם?
|