מיהו צרכן לפי החוק?

ישנן שתי הגדרות למילה "צרכן" האחת במובן "הצר", והשניה במובן "הרחב"

הפרשנות הרחבה כוללת גם "עוסק".

כך קבע לעניין זה בית המשפט העליון, ביום 3.1.2022, ב- רע"א 7470/20 Facebook Ireland Limited - נגד - רותם גל

ציטוט:

"בבחינת פרשנות המונח "צרכנים" ישנן שתי פרשנויות עיקריות אפשריות – צרכן במובן הצר, שהוא "צרכן ביתי" כעמדת המבקשות; וצרכן במובן הרחב, ברוח קביעת בית המשפט המחוזי. ניתן למצוא ביסוס לכל אחת מפרשנויות אלה בחקיקה – כך, למשל, בחוק הגנת הצרכן הגדרתו של המונח צרכן באה לידי ביטוי במובנה הצר; ואילו פירושו של המונח צרכן במובנו הרחב מופיע בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957. בחוק זה הצרכן מוגדר כמשתמש הסופי במוצר, ובלבד שהרכישה לא נעשתה למטרות של ייצור או מכירה.

הנה כי כן, המונח "צרכן" אינו חד משמעי ופרשנותו אינה מנביעה תוצאה אחת ובלעדית. יפים בעניין זה דבריו של המלומד סיני דויטש:

          "הייחוד של הגדרת 'צרכן' הוא בכך שזו הגדרה גמישה,

           שניתן לכלול במסגרתה הן את הצרכן הביתי והן את

           המשתמש הסופי במוצר או בשירות, בתנאי שאותה

           רכישה או קבלת שירות אינן חלק אינטגרלי מפעילותו העסקית.

           המבחן המהותי הוא אם ניתן להצדיק הגנה על הצרכן

           מנימוקים של חוסר ניסיון, חוסר התמחות או חולשה

           כלכלית מול הספק. השקעת משאבים לקבלת מידע

           מספיק כדי להתמודד עם הספק תהיה משום בזבוז כלכלי,

           ולכן גם כאשר המשתמש הסופי במוצר אינו הצרכן הביתי,

           אין הוא יכול להתמודד על בסיס של שוויון עם הספק המקצועי.

           ייחודה של הגדרת הצרכן במובן הרחב הוא גם בזה שהיא

           מתאימה לעסקאות שונות בהתאם לנסיבות ההתקשרות"

           (סיני דויטש דיני הגנת הצרכן כרך א: יסודות ועקרונות 186 (2001);

           ראו גם: סיני דויטש "דיני החוזים הצרכניים מול דיני החוזים המסחריים"

           עיוני משפט כג 135, 150-144 (2000))" "