אומנם השאלה היא "או" זה "או" זה אבל התשובה הנכונה היא לא זה ולא זה. ולמה לא נכון לפעול על פי פקודת הביזיון ? כיוון שבית משפט לא יכול לכפות הוצאת היתר בניה - גם אם הוסכם על ידי בעלי הדין, וקיבל תוקף של פס"ד. חוק התכנון והבניה הוא קוגנטי - ולכן הצדדים לא יכולים להתנות או להסכים בניגוד להואות החוק הנ"ל, וממילא ברור שלא ניתן לכפות זה על זה הוצאת היתר בניה. לדוגמא, אם יש פטור מהיתר בניה על פי חוק לנושא מסויים, הצדדים לא יכולים להתנות בהסכם שחייבים להוציא היתר. ולכן, בית המשפט גם הוא לא יכול לקבוע בפסק דין שחייבים להוציא היתר בניה כאשר החוק פוטר מהיתר כזה. ממילא - לא ניתן לכפות קיום פסק דין שמורה על הוצאת היתר בניה, כשאין צורך בו. אבל, גם אם נניח שכן יש צורך בהיתר, הוראת בית המשפט העליון היא שאין לאכוף על פי פקודת הביזיון בתור אפשרות ראשונה, שעה שעומדת דרך אחרת פחות דרסטית - ציטוט : "הליך הביזיון הוא הליך אכיפה קיצוני, שמקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האפשריים האחרים נבחנו או מוצו. להפעלת מנגנון הביזיון השלכות כבדות משקל על הצד המפר, ועל-כן מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת כי מנגנון זה יופעל במשורה ובמקרים חריגים בלבד" [בג"ץ 4299/13 עופר ברקוביץ ואח' נ' שר האוצר ואח'] ולכן, כדי לאכוף הוצאת היתר בניה חייבים ללכת בדרך המלך של הגשת תלונה למחלקת הפיקוח על הבניה ברשות המקומית, שהיא הגוף המוסמך לקבוע אם בכלל יש צורך בהיתר, או, האם יש התיישנות על הבניה האמורה, ואיזה אמצעי אכיפה יש להפעיל. ויש לזכור שמנגנון האכיפה של חוק התכנון והבניה מסור על פי חוק לרשות המקומית, כי מדובר בנושא פלילי.
|