|
| פרסום האמירה: “אני שונא את...”, בלי פירוט עובדות, אין בו לא עניין ציבורי ולא תום לב, משום שהוא אינו מאפשר לקורא או למאזין לבחון ולשפוט אם יש צידוק לתחושת השנאה, או שהיא סתם גחמה של האומר.
לדעתי, אמירה כזו בכלל אינה הבעת דעה ואינה ביקורת, אך גם אם תאמר שכן, כבר פסק בית המשפט העליון לפני כשלושים וחמש שנים, כי המבקש להתגונן בטענה של הבעת דעה בתום לב, צריך לפרט לפחות את העובדות העיקריות שעליהן מבוססת דעתו, אלא אם כן העובדות ידועות (ראה דעת המיעוט של השופטת מרים בן-פורת בערעור אזרחי 723/74, הוצאת עיתון הארץ ואח' נגד חברת החשמל ואח', שהפכה לדעת הרוב בדיון נוסף 9/77, ו-ת"א [שלום, י-ם] 9979/05, עמאד עויידה נגד מחמד סולימאן, סעיף 53).
|