האם ניתן להרשיע אדם ברצח לפי כוונה מועתקת או מועברת?

ס' 20(ג)(2) מסדיר זאת בקבעו כי: "אין נפקה מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות."
הדוקטרינה אומרת כי אם היה לך סעיף נפשי שאמור לגרום דבר מה לקורבן מסויים. אך בפועל נפגע מישהו אחר. אין זה משנה.
ע"פ 406/72 שניר נ' מדינת ישראל: המערער רצה לרצוח את אשתו ובמקום זאת פצע אותה, את אחיה והרג את אמה. טען כי לא התכוון להמית את האם ולכן אין להרשיעו ברצח. הש' כהן: ביסוד האחריות הפלילית של העבריין הטועה בזהות קרבנו מונחת הפיקציה של העברת הכוונה הפלילית מן הקרבן בכח אל הקרבן בפועל. אין רואים כוונה פלילית כאילו היא מכוונת לאדם מסויים דווקא. וגם לא לנכס מסויים.

פס"ד ביטון נ' מ"י 887/96
שני אחים רבו ואחד התכוון לדקור את השני. האח השלישי התערב וניסה להפריד אך נדקר בעצמו.
הנאשם הועמד לדין על עבירה לפי סעיף 329 לחוה"ע (חבלה בכוונה מחמירה)
אומר הנאשם כי העבירה הינה עבירת מטרה או מניע. המטרה שלי היתה לדקור מישהו אחר ולכן לא היה לי את הכוונה הנדרשת ויש לזכותי לפי העבירה הנ"ל.
ביהמ"ש דוחה את הטענה.