ביקורת שלילית בגוגל - מתי זו דעה לגיטימית ומתי זו עלולה להפוך ללשון הרע

הגבול בין חופש הביטוי לבין לשון הרע עובר בדיוק במקום שבו עוברים מעובדות נכונות או דעה אישית לגיטימית - לפרסום שיש בו האשמות שקריות או השפלה מכוונת.

חוק איסור לשון הרע קובע שפרסום ייחשב ללשון הרע אם הוא עלול להשפיל אדם בעיני אחרים, לבזות אותו או לפגוע בעיסוקו או במשלח ידו. עם זאת, החוק מעניק הגנות רחבות למי שפועל בתום לב ובמסגרת של ביקורת הוגנת.

במקרה שלך - ביקורת עניינית שבה תיארת חווית שירות לא טובה, בלי להמציא עובדות ובלי להשתמש בביטויים פוגעניים או משפילים, בדרך כלל תיחשב הבעת דעה מותרת. גם אם מדובר בעסק של עורך דין, לציבור יש עניין לדעת על חוויות אמיתיות של לקוחות. החוק מאפשר להגן על ביקורת כזו כאשר היא נובעת מתום לב ומכוונת לעניין ציבורי.

עם זאת, אם בביקורת נכתבו טענות עובדתיות שניתן להפריכן (כמו "הוא רימה אותי", "הוא עבר על החוק", "הוא גנב") - מדובר כבר בטענות עובדתיות שעלולות להיחשב לשון הרע אם אינן נכונות. לעומת זאת, אמירות כמו "השירות היה גרוע", "לא הייתי מרוצה" או "לא קיבלתי יחס מקצועי" נחשבות דעה סובייקטיבית ומוגנות.

עורך הדין המאיים רשאי כמובן להגיש תביעה, אך זה לא אומר שתהיה לו עילה אמיתית. בתי המשפט נוטים להגן על חופש הביטוי, במיוחד כאשר מדובר בביקורת צרכנית אמיתית. הפסיקה קובעת שוב ושוב כי זכותו של צרכן לשתף את הציבור בחוויותיו - כל עוד הדבר נעשה בהגינות ובתום לב.

לסיכום: מותר לכתוב ביקורת שלילית, כל עוד היא מבוססת, מנוסחת בנימוס, ואינה כוללת עובדות שאינן נכונות. אם את עומדת מאחורי הדברים וכתבת ביושר, סביר מאוד שהאיום בתביעה נועד להרתיע - ולא באמת מחזיק מים משפטית.