פטור על פי תקנה 19(7)

1. הפטור על פי תקנה 19(7) אינו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ולא עומד בתנאים כלשהם מצד בית המשפט - ובלבד שמדובר בהליך משפטי לשגביו ניתן הייצוג המשפטי מהלשכה לסיוע משפטי.

2. הפטור הזה הוא אוטומטי, כי הוא נובע מהוראה סטטוטורית.

3. אין בפסיקה של בתי המשפט התייחסות לפטור מכוח תקנה 19 הנ"ל בנפרד למחצית האגרה הראשונה או השניה. הפטור הסטטוטורי הוא לכל האגרה. כיוון שכך, כשקיים פטור סטטוטורי אין בכלל חלוקה של האגרה לחלק ראשון ושני. 

4. בית המשפט העליון התייחס לפטור הסטטורי הזה, אך לא לגבי חלוקתו לחלק ראשון ושני, כי לא קיימת חלוקה של האגרה כשיש פטור מלא מהאגרה כולה.

ציטוט :

"כידוע, תקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007
(להלן: תקנות האגרות) קובעת את החובה לשלם אגרה, אלא אם ניתן פטור מתשלומה (הן
במקרים שביחס אליהם קובעות התקנות פטור סטטוטורי והן במקרים שביחס אליהם הענקת
הפטור מאגרה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט לפי תקנה 14 לתקנות האגרות)"
[בר"ם 2459/15 פלוני נ' משרד הפנים]

בקטע הזה מפריד בית המשפט העליון בין פטור סטטוטורי, לבין פטור על פי תקנה 14 המסור לשיקול דעתו של בית המשפט - ולכן הפטור הסטטוטורי אינו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

ובפסק דין אחר -

"תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות) מכילות רשימה סגורה של פטורים לבעלי דין העומדים בקריטריונים מסוימים
(תקנה 19) ובהליכים מסוימים (תקנה 20). מעבר לפטורים אלה, כאשר מוגשת בקשה לפטור
מתשלום אגרה, זה יוענק רק אם מתקיימים שני תנאים המצטברים"
[בשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל]

כלומר, בפטור על פי תקנה 19 ותקנה 20 אין צורך שיתקיים תנאי כלשהו, רק מעבר לפטורים הללו יש חובה לעמוד בתנאים כלשהם.