כיצד שופט קובע אם יש מספיק ראיות לתמוך בתביעה להשבת כספים נגד קבלן משנה?

דבר בתביעה להשבת כספים.
התובע (קבלן ראשי)הזמין שירותים של הנתבע (קבלן משני) לביצוע עבודות מסויימות. הנתבע ביצע עבודות. לאחר מה התגלה כי חלק מהעבודה לא בוצעה. ולכן החברה שהזמינה את העבודות מהתובע חייבה אותו בסכום מסויים בגין תיקון העבודות. התובע מעוניין כי הנתבע ישיב לו את הסכום. הנתבע טוען "אני לא ביצעתי את העבודה אלא קבלן משני אחר. השאלה מי ביצע את העבודה.
הראיות בתיק:
1. יש חוזה בין התובע לנתבע כי הוא יעשה את סוג העבודות נשוא התביעה.
2. הנתבעת הציגה חשבוניות מס בגין עבודות X בעוד שהיא טוענת שהיא בכלל לא ביצע עבודות X.
3. באחד מהתגובות שהגיש הנתבע הוא טוען יש לי ראיות חותכות שאני לא ביצעתי אבל לא הביא את הראיות.
4. הנתבע טען שהוא מעוניין לזמן עד רלוונטי אך לא העיד אותו (אין תצהיר עדות ראשית של אותו עד).
5. מצד שני לתובע אין את אותה חשבונית מס שמוכיחה שהנתבע ביצע את אותה עבודה ספציפית נשוא התביעה אלא עבודות אחרות במסגרת אותו פרוייקט.

אז איך למען השם, אפשר לדעת אם הראיות של התובע עומדות במאזן ההסתברות או לאו.
אני לא מדבר על בדיקות מדעיות חותכות אלא על מסמכים שמעידים על ... אבל לא מוכיחים בודאות. אני מדבר על צירוף של ראיות שמעידות על כך שהתובע זכאי להשבת כספים.
האם יש דבר כזה ששופט יקבע כי מצירוף הראיות הוכחה טענתו של התובע? מבלי שתהא לו ראיה שעונה על ההגדרה של כלל הראיה הטובה ביותר?

אשמח להפניה לפסקי דין רלוונטים ולחקיקה רלוונטית.
אני מודה לכל אחד ואחד שיענה עניינית.