יש פה שאלה?

סיפור קצר על חווית הקניה בסטימצקי

לפני החג רכשנו כמה ספרים כמתנות. אחד הספרים לא התקבל בברכה ולקחנו אותו במו ידינו להחזירו בחנות בגבעתיים:

"ניתן לכם זיכוי" אמרה המוכרת בחיוך

"לא, אנחנו רוצים את הכסף בחזרה" (קצת נמאס לנו מן הזיכויים שמתייבשים לנו בארנק עד שתוקפם פג)

"אי אפשר - מתעקשת המוכרת, רק בתוך 48 שעות"

"כן, אבל החוק מחייב אתכם להחזיר את הכסף בתוך 14 ימים מיום הקניה התעקשנו"

"לא, לנו יש תקנון אחר" אמרה המוכרת והצביעה ברישול אל התקנון שתלוי מאחוריה

"באמת?" התפלאנו והבטנו בתקנון התלוי על הקיר

להפתעתנו, מצאנו את התקנון (הריהו לפניכם) ובו כתוב שאנחנו זכאים להחזר כשהספר מוחזר בתוך 14 יום

"הביטי" אמרנו למוכרת -

"כן אבל אני לא יכולה"

וככה זה נמשך ונמשך, דיברנו איתה ועם מנהלת המשמרת והיא טילפנה למנהלת שלה וככה זה נמשך חצי שעה!

חושבים שקיבלנו את הכסף?

טעות - החוק אינו מחייב את רשת סטימצקי.

טוב, רשת סטימצקי, אותנו כלקוחות שרוכשים הרבה ספרים בשנה הפסדתם!



אגב – פניה ל"אמון הציבור" הניבה את השיח הבא:



"הם חייבים להחזיר את הכסף רק במידה והספר הוחזר בעטיפתו המקורית"

אני – הספר הוחזר עטוף מבלי שנפתח ממש כפי שנארז בחנות

"כן, אבל הכוונה לאריזת ניילון סגורה" (ככל הנראה הכוונה לאריזה כמו של דיסק)"

אז מי מכם רכש לאחרונה ספר באריזת ניילון אטומה הרמטית? ולמי יש אמון ב"אמון הציבור"?