צוואה ביולוגית

מהי צוואה ביולוגית? 

צוואה ביולוגית, הינה צוואה בה מביע אדם בעודו בחיים את רצונו כי ייעשה שימוש בזרעו לאחר מותו, לשם הבאת ילד לעולם. ככלל, היחס המשפטי לצוואה ביולוגית הינה כצוואה תקפה לכל דבר ועניין, כל עוד נעשתה כדין ובכפוף לעיקרון טובת הילד העתיד להיוולד להורה המנוח. 

עיקר הבעייתיות מתגלה במקרים בהם המנוח לא הותיר אחריו צוואה ביולוגית לאחר מותו, וקרוביו מעוניינים להשתמש בזרעו לשם יצירת המשכיות ליקירם בהעדר מסמך המלמד על רצון המת בפעולה כגון זו. במקרים אלו, צף במלוא הדרו המתח בין רצון המת, עיקרון טובת הילד, ורצונם של קרובי המנוח להמשיך את שושלתו לאחר מותו.

לאחרונה, ניתן ע"י בית המשפט לענייני משפחה פסק דין תקדימי, אשר התיר להוריו של חייל מילואים שנפטר לעשות שימוש בזרעו, חרף התנגדות אלמנתו להליך. פסק הדין, עשוי להוות תקדים להחלטות דומות בעתיד, ומכאן חשיבותו.

על פסק הדין 

לאחר מות בנם בעת שירות מילואים, פנו הוריו לבית המשפט בבקשה כי יתיר להם להשתמש בזרעו, אשר נשאב מגופו לאחר מותו (בכפוף לאישור אלמנתו), בכדי להביא ילד לעולם באמצעות פונדקאית. הבן לא הותיר אחריו צוואה ביולוגית המלמדת על רצונו כי שושלתו תימשך לאחר מותו. אלא שלהבדיל ממקרים קודמים בהם המנוח מת בעודו רווק, במקרה דנן היה המנוח נשוי ואלמנתו התנגדה נחרצות להליך ההפריה, בין היתר כיוון שבזמן שחלף הרתה לבן זוגה הטרי שאותו הכירה לאחר שהתאלמנה. 

מנגד, טענו הוריו של המנוח כי לאורך השנים הביע בנם פעמים רבות את רצונו בהמשכת השושלת, וכן טענו כי זרעו של המנוח הינו חלק מעיזבונו ועל כן קמה להם זכות בדין לעשות בו שימוש לאחר מותו.   

לטענת האלמנה, בעלה המנוח היה מתנגד בכל תוקף כי בנו יגדל יתום ואף היה מתנגד עוד יותר כי ייעשה שימוש בזרעו כדי להביא לעולם ילד מאישה אחרת שאינה אשתו. 

האלמנה אף טענה כי שימוש בזרעו של המנוח, יפגע נחרצות בעקרון טובת הילד שעליו ייגזרו חיי יתמות. 

בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת האלמנה והתיר להוריו של המנוח לעשות שימוש בזרעו לשם הבאת ילד לעולם באמצעות פונדקאית. 

בית המשפט אמנם דחה את טענת הורי המנוח כי זרעו של בנם הינו חלק מעיזבונו ואף הדגיש כי אין לראות בזרע קניין הניתן להורשה, אך עם זאת קבע כי נסיבות המקרה מלמדות שבקשת ההורים עולה בקנה אחד עם טובת הילד שעתיד להיוולד וכן תואמת את רצון המנוח. 

ביחס לטובת הילד נקבע, כי הגם שיתמות מתוכננת אינה מצב אופטימאלי עבור ילד, הרי שהמצב המשפטי בישראל המתיר לנשים להרות מתרומת זרע אנונימית מלמד כי יתמות מאב אינה מהווה מניה ובה פגיעה בטובת הילד. 

ניתן לסכם ולומר כי פסק הדין יצר נקודת איזון חדשה בין הזכויות המתנגשות שעמדו על הפסק. 

עם זאת, חשוב לזכור שמדובר בסוגיה משפטית רגישה מאין כמותה ולפיכך החלטת בית המשפט עשויה להשתנות מן הקצה אל הקצה בהתאם לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה שיבוא לפתחו.