הטעייה בהחתמה על ערבות

בית המשפט קיבל את מסקנתו העובדתית של בית המשפט המחוזי, ביחס לעצם הפרת חובת הגילוי על ידי הבנק, (ודחה בתוך כך, את יתר הטענות העובדתיות שהעלו המערערים בעניין זה), בפסקו, כי יש לשנות ממסקנתו של ביהמ"ש המחוזי, ביחס לקשר שבין הפרת החובה האמורה, לבין הנזק שנגרם לערבה. השופט ח' מלצר ציין, כי בחינתו של בית המשפט המחוזי את המכלול בנקודה זו, במשקפי חוק החוזים, איננה ממצה את הניתוח, וראוי להתחשב בקביעתו של בית המשפט ביחס לעצם ההטעיה, בבואנו לדון בקשר שבין ההטעיה, לבין הנזק.

לדעת השופט ח' מלצר, יש לבחון מה היה מתרחש אילו במועד החתימה של הערבה על ההלוואה השנייה - היה הבנק עומד בחובות היידוע שלו, וזאת, תוך בחירה בחלופה המקלה על הערבה. הטעם לכך הוא, שהערבה הוטעתה על ידי הבנק לחשוב שהאחים הלווים, עומדים בהחזר ההלוואה הראשונה, בעוד שלמעשה, במועד הרלבנטי היה כבר לאחים הלווים, "חוב פתוח" של כ-180,000 ש"ח לבנק. להתנהלות של הבנק בהקשר זה, יש לתת אפוא משקל משמעותי יותר במכלול, מזה שנתן לו בית המשפט המחוזי. ובפרט, אין לבחון את סוגיית הקשר הסיבתי, בין הפרת החובה, לבין נזקה של הערבה, בהכרח על פי חוק החוזים בלבד שכן, אין בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), דרישה לקשר סיבתי בין ההטעיה ובין ההתקשרות בהסכם עם הבנק, כדוגמת זו המופיעה בסעיף 15 לחוק החוזים.

הדעת נותנת, אם כן, שאת הבחינה של נפקות ההטעיה, יש לערוך כאן בצורה מקילה יותר עם הערבה. בשים לב לכך, נקבע כי אין תוקף לערבותה על ההלוואה השנייה (ועל כן גם אין תוקף למשכנתא על הדירה, אלא רק לשעבוד הראשון על הדירה, שקדם לה) הטעם לכך הוא, שאם היה הבנק מודיע לערבה על העובדות לאשורן במועד החתימה על ההלוואה השנייה - יש להחזיק את הערבה (כאמור, בהנחה שמקילה עימה) כמי שהייתה מסרבת לחתום כערבה על ההלוואה הנ"ל. כפועל יוצא מכך, לא היה נרשם השעבוד השני על הדירה, ועל כן היה הבנק יכול להיפרע רק בגין השעבוד הראשון על הדירה, עד לסכום של 250,000 ₪.

עוד נקבע, כי לא יהיה ניתן לשערך את "התקרה" שעד אליה ניתן להיפרע מן הדירה בגין השעבוד הראשון על הדירה, והוא יקובע בסכום של 250,000 ש"ח, וזאת מכיוון שמועד "סירובה" ההיפותטי של הערבה לחתום כערבה על ההלוואה השנייה (לאחר שהייתה מקבלת את כל המידע הרלבנטי מהבנק) הוא המועד שרלבנטי לצורך בחינת גובה הסכום שאותו יש לבנק לקבל כתוצאה ממימוש הדירה. מאחר שמועד זה היה קרוב מאוד למועד רישום השעבוד הראשון על הדירה, אין הצדקה לשערוך.

לפיכך, התקבלה טענת המערערים ביחס לשעבוד השני על הדירה. הבנק יהא רשאי להיפרע מן הדירה, אך זאת רק עד לסכום של 250,000 ש"ח (סכום הערבות בגין ההלוואה הראשונה). למותר לציין כי אם יצליחו האחים הלווים, או הערבה, להמציא סכום זה – לא יהיה ניתן לממש את השעבוד הראשון על הדירה.

*סקירה משפטית - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום האזרחי>>