בקשה לאישור ייצוגית כנגד בעלת מפעל שחם בגבעת עדה בטענה למפגעי ריח לתושבי האזור

יום יומית, והמדובר במפעל מזהם הפוגע קשות באיכות חייהם של תושבי האזור בשל הריח הבלתי נסבל שמקורו במפעל.

לדברי התובעת, היא פועלת מזה שנים רבות בנסיון נואש לשפר את איכות חייה ולהוביל להפסקת מפגעי הריח, ועוד בשנת 1993 פנתה לראשונה לרשויות האכיפה, ומאז ועד היום, סבלה וממשיכה לסבול ממפגעי ריח חוזרים ונשנים ומאוזלת ידן של רשויות האכיפה, ובנסיבות העניין אין מנוס מהגשת תביעה ייצוגית מאחר והמדובר במקרה מובהק בו יש צורך באכיפה אזרחית של הוראות הדין על מנת למנוע את המשך מפגעי הריח מחד, ולפעול להרתעת המפעל ולפיצוי חברי הקבוצה מאידך.

לדברי התובעת באמצעות עוה"ד אמיר ישראלי ו-שלומי כהן, מסמכים שנתקבלו מאיגוד ערים (שרון-כרמל) מראים עד כמה סובלים תושבי הישובים הסמוכים ממטרדי הריח הקשים שמקורם במפעל, וכי נתקבלו באיגוד עשרות תלונות מתושבי גבעת עדה בנושא מטרדי הריח ולדברי האיגוד, מסיורים בשטח נמצא כי כמויות זבל העופות המאוחסן במפעל הן גדולות מאוד והפעולות שננקטו אינן מונעות את מטרד הריח לתושבים.

עוד נאמר בתביעה כי סיורים שנערכו באזור המפעל העלו כי מתזים שנועדו למנוע את מפגעי הריח לא עבדו, ריחות זבל עופות הורגשו בכביש הגישה למפעל, קצה ערמת הזבל הגולמי עובר את "גדר ההפרדה" האמורה למנוע את מטרד הריח, במפעל מאוחסנות כמויות גדולות של זבל עופות גולמי שאינן מכוסות, ובסיור באזורים המיושבים שבקרבת המפעל נמצא כי מתקיים מפגע ריח בעוצמה המגיעה עד ריח חזק מאוד.

בנוסף, בדיקות של צוותי מריחים שהינם נושאי משרה המוכשרים באיתור מפגעי ריח ובבדיקת טיבם, מקורם וחומרתם, העלו כי מפעל שחם גורם לריחות שעוצמתם נעה בין חזק לבלתי נסבל בבתי התושבים באזור והומלץ על הפסקת עבודת המפעל בלילות מאחר ופעילות הטרקטורים מעלה ענני אבק עם ריח בלתי נסבל. 

לדברי התובעת, בדו"ח של האיגוד בנוגע לעמידת המפעל בתנאי רישיון העסק נקבע כי קיימות הפרות של הרישיון לעניין קיומם של מתקנים לטיפול באוויר והפעלת המתזים ונכתב בו כי "המפעל אינו עומד במרבית התנאים בתחום איכות האוויר כך שהפעילות התעשייתית עלולה לגרום למטרדי ריח לתושבים המתגוררים בסמוך".

בתביעה נאמר עוד כי במכתב שנשלח מאיגוד הערים אל המפעל נאמר בין היתר כי זבל העופות מכיל רכיבים המסוכנים לבריאות אדם וכי המפעל שינה את תהליך הטיפול בזבל העופות ללא שדיווח על כך לאיגוד וללא שבוצעה כל בדיקה או התאמה של המערך הקיים לטיפול באוויר ובריח, וכן כי הקיר הקיים במפעל אינו עוצר את האבק המתפזר בעת רוחות חזקות כפי שהוןדו אף נציגי המפעל במכתבם לאיגוד.

בתביעה נטען כי בשנת 2009 נשלחה התראה למפעל בה צויין כי "יש יסוד סביר להניח כי המפעל גורם למפגעי ריח חזקים או בלתי סבירים המפריעים לדיירים בסביבתו" וכי למפעל נערך שימוע אשר דרישותיו לא בוצעו בידי המפעל. 

לסיכום טוענת התובעת כי תלונות התושבים, הסיורים שנערכו, בדיקות צוותי המריחים, דוחות התלונות המפורטים, התכתבויות עם המפעל ועם המשרד להגנת הסביבה וחוות הדעת, מלמדים כולם כי מפעל שחם הינו גורם חד משמעי למפגעי ריח בעוצמה בלתי נסבלת לתושבי היישובים המתגוררים בסביבתו, וכי פעילותן של הרשויות אינה מובילה לתוצאה המקווה שהינה הפסקת מפגעי הריח.

בנסיבות העניין, טוענת התובעת, מקום בו התושבים ממשיכים לסבול ופעילות רשויות האכיפה אינה נושאת פרי, נראה כי אין מתאים ממנגנון התביעה הייצוגית להוביל לשינוי המצב ולהפסקת המפגעים ממפעל שחם, תוך מתן פיצוי הולם לתושבי האזור הסובלים מזה שנים ממפגעי ריח על לא עוול בכפם. 

בתוספת תושבי יישובים העובדים באזור, מעריכה התובעת את מספרם של חברי הקבוצה המיוצגת בכ-5000 איש הזכאים לפיצוי מהנתבעת, כאשר הנזק המוערך נאמד בסך של 40 מיליון ש"ח. בנוסף מתבקש ביהמ"ש להורות לנתבעת לנקוט בפעולות הנדרשות בהתאם לקביעותיו של מומחה שימונה על ידי ביהמ"ש, על מנת למנוע את המשך גרימתם של מפגעי הריח.

* תגבותו של מנכ"ל חברת שחם גבעת עדה, נכון ליום 23.05.2012:

"קיבלנו את כתב התביעה. אנו לומדים אותו ונגיב בהתאם".

תגובות רישמיות לידיעות בדסק החדשות, נא להפנות למייל: info@lawforums.co.il