רישיון לשימוש בסימן מסחר

מאת: עו"ד אפי אהרונוב
לבעל סימן המסחר הזכות לתת לגורם אחר רשות לשימוש בסימן המסחר שבבעלותו, תוך שהוא ממשיך לשמור על בעלותו בסימן. במאמר זה נסקור בקצרה את סוגי רישיונות השימוש, את חובת רישום הרישוי ואת השלכותיו המשפטיות של הרישיון על הסימן.

בעידן הכפר הגלובאלי רווח בשווקים השונים המודל העסקי בו גוף גדול ומוכר מעניק זיכיונות לזכיינים פרטיים הפועלים תחת המיתוג של הגוף הגדול. כך, יוצר הגוף הגדול רשת של חנויות המוכרות את המותגים המזוהים עמו, והזכיין, מצדו, זוכה לנהל עסק המזוהה עם מותג לאומי (ולעתים בינלאומי) מצליח.

תופעה אחרת הקיימת כיום בשווקים השונים היא רצונם של גורמים מסחריים קטנים או חדשים לרכוש את אמצעי המיתוג של עסק מוכר שחדל מלהתקיים, במטרה להפעיל את עסקם תחת מיתוג מוכר.

עסקאות כעין אלו דורשות את הסדרת הבעלות והשימוש בסימני המסחר של העסק המזכה (במקרה הראשון) והמועבר או מעביר (במקרה השני). דרך אחת להסדיר את העניין היא בהעברת בעלות בסימני המסחר אל הזכיין או הרוכש. דרך אחרת, ובה נעסוק במאמר זה היא המשך החזקת בעל סימני המסחר בסימנים תוך מתן רשות שימוש בהם לזכיין או הרוכש.

היעדר הסדרה מקצועית של זכות השימוש בסימני מסחר עלולה לעורר בעיות משפטיות קשות בהמשך הדרך ועל-כן חשוב לתת עליה את הדעת בשלבים המוקדמים של העסקה ולהיעזר בגורם מקצועי הבקיא בהליכים המתנהלים בפני רשם סימני המסחר.

ככלל, בעל סימן מסחר רשאי לתת לגורם אחר רישיון לשימוש בסימן מסחר רשום שבבעלותו. כאשר, הרישיון יכול שיאפשר לזכיין לעשות שימוש בסימן המסחר הרשום ביחס לכל סוגי המוצרים או השירותים לגביהם נרשם הסימן, או לחילופין, יכול להיות מוגבל רק למוצרים או שירותים מסוימים (במובחן מאחרים) (ראו סעיף 50 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972, להלן – הפקודה).

בנוסף, רישיון לשימוש בסימן מסחר יכול שיהיה רישיון ייחודי – כלומר, כזה המאפשר רק לזכיין לעשות שימוש בסימן המסחר (למשל, כאשר לבעל הסימן אין כוונה לעשות בו שימוש והוא מעוניין למכור את זכות השימוש בו לזכיין אחר). לחילופין, יכול שיהיה הרישיון רישיון לא ייחודי – כזה המאפשר לבעל הסימן להמשיך ולעשות שימוש מקביל בסימן ואף לתת רישיונות שימוש בו לגורמים אחרים.

כך למשל, רשת מסעדות מוכרת המעוניינת לתת לגורמים פרטיים אפשרות להקים סניפים מקומיים בערים שונות תחת המיתוג של הרשת, יכולה ליתן לכל גורם כזה רשות לשימוש בסימני המסחר בעיר מסוימת בלבד, בכדי למנוע תחרות שלו בזכיין אחר הפועל בעיר אחרת.

רישום הרישיון בפנקס סימני המסחר – תנאי לתוקפו

חשוב מאוד לדעת כי תוקפו של רישיון לשימוש בסימן מסחר רשום מותנה ברישומו במרשם סימני המסחר, המתנהל בלשכת סימני המסחר שעל-יד משרד המשפטים.

רוצה לומר: רישיון לשימוש בסימן מרשם שלא נרשם כדין בפנקס סימני המסחר הינו חסר תוקף, אף במסגרת היחסים שבין הצדדים לרישיון (וכן ביחס לצדדים שלישיים, שאינם חלק מהסכם הרישוי).

בהיעדר רישום של הרישיון, יכול בעל הסימן להתכחש לקיומו ועקרונית תקום לו עילת תביעה כנגד הזכיין, באם הלה יעשה שימוש בסימנים בסיטואציה כזו.

התנגדות רשם סימני המסחר לרישום רשות שימוש

רשם סימני המסחר אמון, בין היתר, על יישומו של עיקרון טוהר פנקס סימני המסחר ובכובעו זה מחובתו למנוע רישומם של סימני מסחר שאינם ראויים לרישום. בדומה לכך, רשאי הרשם לסרב לרשום רישיון לשימוש בסימן מסחר באם לדעת הרשם הרישוי נוגד את תקנת הציבור או שיש בו בכדי להטעות את הציבור.

בדומה לכך, מחייב הדין את מי שמגיש בקשה למתן רישוי לשימוש בסימן מסחר לפרט בבקשתו את טיב היחסים שבינו לבין מקבל זכות השימוש וכן את "מידת הביקורת של בעל הסימן על השימוש בו בידי בעל הרשות". כך למשל, באם גורם מסחרי גדול המזוהה עם שיווק מזון כשר למהדרין ינפיק רישיון שימוש בסימן המסחר שלו למסעדה המוכרת מזון לא כשר, עלול הדבר להביא להטעיית הצרכן ולא מן הנמנע כי בנסיבות אלו לא יאשר רשם סימני המסחר את רישום הרשות.

שימוש של מורשה בסימן כשימוש של בעליו בו

היעדר שימוש בסימן המסחר על-ידי בעליו במשך תקופה של שלוש שנים עלולה להביא, בנסיבות מסוימות, לביטול רישום הסימן (ראו סעיף 41 לפקודה בשלמותו). ואולם, מקום בו עושה בעל הרשות לשימוש בסימן שימוש בסימן, נחשב שימוש זה לשימוש של בעל הסימן בסימן ובכך מחוסן הסימן עצמו מביטול בעילה של חוסר שימוש. לכן, ייטיב לעשות בעל סימן מסחר שאינו עושה שימוש בסימן אך מעוניין להמשיך ולשמור עליו, באם ידאג להתקשר עם גורם אחר שיקבל את זכות השימוש בסימן ויעשה בו שימוש בפועל.