|
| במענה לשאלה זו נקבע חד משמעית ההלכה כי בענייני בוררות ובין היתר בבקשה לביטול פסק בוררות תקופת הפגרה תבוא במניין הימים וזאת כאמור בפסק דינו של כב' השופט ס. ג'ובראן:
"במקרה שבפניי, נראה, כי צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי המועד להגשת בקשת ביטול אינו נעוץ בהחלטה שיפוטית שניתן לערער עליה או לבקש לשנותה, אלא, כי מקור מועד זה הוא בהוראת חוק הבוררות, אשר כוונתו לשרת את תכלית מוסד הבוררות. בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי:
"תקנה 529 מתייחסת על פי לשונה לזמנים שנקבעו בתקנות בידי בית משפט או רשם, אך אינה מתייחסת להוראת חוק הקוצבת זמנים. על כן, לא ניתן להאריך את מסגרת הזמן שנקבעה בהוראה זו."
על עניין זה, עמדה גם פרופ' ס' אוטולנגי בספרה, בוררות דין ונוהל (תל אביב, תשס"ה), בעמ' 1125-1127 בו קבעה, כי המועד לבקשת ביטול פסק בורר קבוע בחוק עצמו ועוד הוסיפה, כי "האיחור בהגשת הבקשה אינו עילה למחיקת הבקשה אלא לדחייתה." כמו-כן, לעניין ימי הפגרה, היא אף מציינת, כי "אין לראות את ימי הפגרה כדוחים את הזמן הקצוב להגשת בקשות בענייני בוררות, ובקשות לביטול פסק בורר בכללן."
ואכן, בבואנו לפרש הוראות חקיקה, על בית-המשפט לשמור על עקרונות היסוד בשיטת המשפט, ובכללם על המדרג הנורמטיבי, עקרון הוודאות, סופיות הדיון ועוד. כך, נכונים הם הדברים גם לעניין המועדים שבסעיף 27 לחוק הבוררות אשר פרשנותם מובילה אף היא לאותה מסקנה, כי אין להחיל את תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי עליהם."
|