|
| שאלה :
זוג נשוי שנישא ב6791 ערכו הסכם פירוד ללא עו"ד שקיבל תוקף פס"ד, שם נקבע:
לזוג דירה בה גרו מאז 29'- הבעל העניק לאישה מחצית מזכותו.
דירה נוספת שהיתה דירתם הראשונה שרכשו בשנות ה- 08- ניתנה לשתי בנותיהם מחצית- מחצית.
דירה נוספת שלישית שנרכשה ב 29'- לא הוזכרה בהסכם, נותרה ע"ש הבעל ולאחר מכן הבעל העביר לבנם המשותף את כל הדירה ללא תמורה (במתנה).
לפני שהדירה הועברה לבן היא הושכרה והכסף עבר לאישה.
לא מדובר בזוג עתיר ממון כי הבעל "אהב" להמר בעסקים למיניהם והפסיד המון כסף. כל הבתים נרכשו ממשכנתאות אותן שילמה האישה במשך שנים מחשבון הבנק הנפרד שלה (החשבונות הופרדו בשנות ה-09 בערך). כך גם לגבי הדירה השלישית. מישהו ייעץ לאישה לא לכלול את הדירה השלישית שמא יהיה חשש אולי להברחת נכסים, האישה "אכלה" את זה ובעצם אכלה אותה.
לבעל אין שום דבר כרגע, הבן לא רוצה להחזיר לה את הדירה שהועברה אליו ללא תמורה מאביו, והאישה ששילמה על הבית במשך שנים משכנתא נותרה רק עם הבית בו היא מתגוררת.
האישה שילמה חובות נוספים של הבעל מתוך כורח, משום שצו כונס נכסים ריחף מעל הבית בו היא חיה, כי היה מדובר בחוב ישן של הבעל טרם ההסכם. היא שילמה סך של כ- 500,000 ש"ח כמעט ואיבדה את הבית השלישי.
היא רוצה מאוד לתבוע את הבן אבל מתלבטת לגבי סיכוייה. גם ככה היא הפסידה כסף רב. הבעל חייב לה מזונות ולביתה בת ה- 15. לא יהיה לו דבר בעוד מס' שנים כי יכולת השתכרותו תמעט כנראה, והאישה רוצה להבטיח את עתידה.
מה ניתן לעשות?
האם מכח זה ששילמה במשך שנים על הבית ניתן לומר שהוא שייך לה מהותית?
אין לה גם זכות קדימה בנכס כי הנכס הועבר ללא תמורה...
|