|
| במסגרת הסכם הגירושין, הוסכם (ע"י פקידת סעד) שבננו בן ה-4 ילון אצל אביו פעם בשבוע וכל שבת רביעית. לאחרונה, עקב התיחסות משפילה מאד של האב כלפי בזמן ההעברה של הילד אליו (כך בעיניי), הגענו לכדי מצב שהילד לא מוכן בשום פנים ואופן ללכת לאביו. אני משכנעת אותו כל יום בשבוע ומדברת איתו ומסבירה לו שגם אבא רוצה להיות איתו, אך לשווא. לאחרונה הוא לא מוכן אפילו לרדת במעלית כשהוא יודע שאבא מחכה למטה...
פקידת הסעד זימנה אותי לשיחה, והורתה לי להפנות את הילד למרפאת אבחון פסיכולוגי, וגם קבעה שעוד שבוע תשב ועדת תסקיר בענין שתקבע:
(ופה השוק הגדול), שהילד יגביר את ביקוריו אצל אביו, והאב יקח את ילדו מהגן ויחזירו לגן גם בימי שישי , ז"א, הילד שכנראה לוקה בחרדת נטישה לא יראה אותי מיום שישי בבוקר ועד יום ראשון אחה"צ. היתכן עוול כזה?
מדוע מתקיימת עכשיו ועדת תסקיר כשהיא מפנה אותי לטיפול פסיכולוגי, לא יותר הגיוני שלאחר מסקנות הטיפול, רק אז ידונו בהרחבת הסדרי ראיה?
פקידת הסעד אטומה אלי לחלוטין, אנא עזרתכם!
|