|
| לפני שנה וחצי נחקרתי בחשד להטרדה מינית בעבודה, ונגבו עדויות מגורמים שונים. בין היתר ידוע לי כי שני עדים ניגשו מיוזמתם על מנת למסור עדות לטובתי. אני מיוצג ע"י הסנגוריה שצילמה את החומר לצורך שימוע ולתדהמתי העדויות הנ"ל לא נמצאות. עוה"ד שלי פנה לתביעות שפנו לחוקר שהגיב במזכר כך: "זכור לי שהגיעו עדים להעיד על טוב ליבו של החשוד, אך לא היו מוכנים להיות חלק מההליך הפלילי ולכן לא מסרו עדות. לפיכך שמעתי אותם ותו לאו".
נדהמתי מתגובת החוקר ושאלתי את העדים האם כך הדבר ולטענתם החוקר משקר שכן בוודאי רצו להיות חלק מההליך ולשם כך הגיעו מיוזמתם למשטרה.
סליחה מראש על אורך השאלות, אך אודה מאוד למענה מקצועי:
1. האם לחוקר יש סמכות שלא לגבות עדות שיכולה לשפוך אור על המקרה? (אין זה משנה אם זה לטובת או לרעת החשוד).
2. האם אין חובה, לפחות לתעד את דברי העדים הפוטנציאליים במזכר או זכ"ד?
3. האם זהו מחדל חקירה או בסיס לטענת הגנה מן הצדק?
|