|
| שלום
שים לב, מדבריך עולה שאתה מנסה לשכנע את עצמך, ואתה בוחר לא להקשיב לנאמר לך. כתבתי מה הסיכון שאתה לוקח על עצמך. אולי העתירה תידחה בלי צו להוצאות אך סביר להניח שבמידה והעתירה תידחה יהיה צו להוצאות. אינני יודע את התשובה. אתה צריך לצאת מנקודת הנחה שיהיה צו להוצאות ואולי אפילו סכום לא מבוטל.
מה שאתה כותב על נטייה של בג"צ במקרה של קורבן עבירה הוא יפה מאוד. השאלה היא האם אתה מוכן להסתכן בכך שאתה טועה ובמקרה זה יוחלט אחרת? האם אתה יכול להרשות לעצמך לספוג הוצאות ושכ"ט כה גבוה אם יוטל?
שים לב לנקודה נוספת וחשובה לא פחות מקודמתה - שתי ערכאות מקצועיות החליטו שאין די בראיות. אתה מצפה שבג"צ יחליט שיש ראיות בניגוד לדעת שתי ערכאות שהסמכות נתונה להן? אני די מסופק.
בג,צ לא יבחן את תיק הראיות על מנת לבדוק האם די בראיות על מנת לאפשר הרשעה בפלילים. המבחן שלו, כפי שאמרתי בתשובתי הקודמת, הוא מבחן המשפט המנהלי - בחינת סבירות ההחלטה תוך נקודת מוצא שבית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשות המנהלית.
זה כל מה שאני יכול לייעץ לך. כמובן שההחלטה היא שלך וגם הסיכון הוא שלך, ושלך בלבד.
מכל מקום בהצלחה.
המלצתי הקודמת לא השתנתה. בעיקר לא כאשר הוספת כי החלטת הסגירה מחוסר ראיות התקבלה בשתי ערכאות בכירות.
השאלה מי המשיב היא חסרת חשיבות. בג"צ, ככל שהוא לא ידחה את העתירה על הסף, יחליט מי צריך להשיב לה. אין לי ספק שככל שתדרש תגובה אזי גם החשוד יתבקש להשיב, משום שזו זכותו.
אין כל משמעות לחשש שלך שהעתירה תאפשר לחשוד להיחשף לחומר הראיות שברשותך, משום שבכל מקרה הוא יחשף להם טרם ההליך הפלילי, שכן אם וכאשר עתירתך תצליח ויוחלט להגיש כתב אישום, הרי שמרגע זה הוא זכאי לעיין בכל חומר הראיות.
לסיכום - שאלת החשש לשיבוש הליכים הוא החלק היותר קל במסע שלך אל הצדק (מבחינתך). הקושי שלך הוא כאמור לשכנע את בג"צ להחליט ששתי ערכאות מקצועיות שמוסמכות על פי דין טעו ורק השופטים חכמים יותר ומבינים יותר בניתוח חומר ראיות.
צר לי, אך אינני שותף לאופטימיות שלך.
|