|
| נניח שהקורבן בן 28 ויום וכבר לא יכול להגיש תביעה על העבירות שבוצאו בו כשהיה ילד, וכעת הוא הולך להתעמת עם הרב על האירועים שהיו לכאורה בעבר, וגורם לפרסומם ברבים במסגרת העימות שהתחיל כאשר חיכה בפתח ביתו של הרב. (מצד אחד המעמד הפומבי נועד להכתים את שמו של הרב, ומצד שני אולי ניתן לטעון שיש עניין ציבורי כי מדובר ברב אחרי הכל...)התביעה של לשון הרע היא כמובן נפרדת, אבל הנקודה שאני מנסה להבין היא: האם אכן ניתנת הזכות לרב לתבוע *ולזכות* על הוצאת לשון הרע על פרסום עבירות המין אשר התרחשו לפני שנים *ואין לקורבן דרך להגיש תביעה עליהם* בגין ההתיישנות?במילים אחרות, נראה שמדובר במצב חד-צדדי שבו למואשם במעשה המגונה יש הזדמנות לתבוע לשון הרע נגד המאשים על פרסומם, אולם למאשים אין דרך חוקית לתבוע את המתעלל.אם נלך רחוק יותר ונניח שהקורבן מראה בהגנה שלו נגד תביעת לשון הרע של הרב שיש בסיס סביר לנכונות ההאשמות הישנות שלו נגד הרב, האם הוא יכול להגיש תביעה נגד הרב מתוקף הבסיס ההגנתי שבו הוא זכה בתביעת לשון הרע נגדו? או שמא נגזר עליו בנסיבות לעבור (ולהשאר) בעמדת המתגונן?האם יש עקרון משפטי להבריר את העניין, או פרקטיקה מקובלת?אני מקווה שהשאלה ברורה יותר כעת. תודה על תשומת הלב!
|