|
| שיבוץ אסירים הוא פרי מגוון של שיקולים שאחד מהם הוא מרחק בין הכלא למקום מגוריו של האסיר. השאיפה היא להציב אדם בגבולות של עד 60 ק"מ מביתו. יחד עם זאת אין זה הפרמטר היחיד ואף לא העיקרי, אלא יש לראותו יותר בבחינת הצהרת כוונות. אם זה אפשרי, לאחר שקלול כל יתר הפרמטרים (כגון: צפיפות בבית הכלא, מידע מודיעיני על סכסוך או על סכנה לאסיר וכיו"ב), אזי האסיר יוצב בבית כלא קרוב. אין אינטרס להרחיק אסיר בכוונת מכוון מביתו, כי לוקחים בחשבון את בני משפחתו שצריכים לבקרו וכיו""ב. יחד עם זאת לא תמיד אפשרי לעמוד ביעד זה מהשיקולים שציינתי לעיל.
ככל שאסיר מבקש להעבירו לכלא קרוב יותר למקום מגוריו, הוא זכאי ורשאי להגיש בקשה לשב"ס. הבקשה תבדק וככל שיש בה היגיון ויותר מכך ככל שהדבר אפשרי יש סבירות שהבקשה תיענה בחיוב. גם כאשר הבקשה אינה מתקבלת אזי לאסיר עומדת הזכות והאפשרות להגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בתחום שיפוטו ממוקם בית הסוהר. בדרך כלל, עתירה כזו עוזרת במקום בו החלטת השב"ס אינה עניינית. יחד עם זאת כאשר החלטת השב"ס היא עניינית ויש מניעה אובייקטיבית שלא להעביר את האסיר למתקן כליאה אחר (מסיבות של צפיפות או מידע מודיעיני), אזי גם עתירת אסיר לא תעזור. כי בית המשפט במקרה של הליך מנהלי אינו מעמיד עצמו במקום השב"ס ובוחן האם ראוי להעביר את האסיר למתקן כליאה אחר, כפי שהוא מבקש, אלא בוחן האם ההחלטה של הרשות, במקרה זה השב"ס, היא אכן סבירה.
כמתמחה עתרתי להעביר אסיר ממתקן כליאה בצפון למתקן כליאה במרכז הארץ והתוצאה הייתה שהאסיר הועבר לבקשתו, עוד בטרם העתירה נתבררה לגופה, כך שהשופט היה צריך בסך הכל לאשר הסכמה בין הצדדים. זה אומר שלא צריך לוותר, אך מקרה זה לא בהכרח מצביע על המקרה שלכם שצריך לבדוק אותו לגופו.
|