|
| שלום מיקה,
לשאלתך הראשונה – על פי החוק:
- היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה. אם שניים יצרו יצירה יחדיו, הרי ששניהם הם הבעלים המשותפים. בד"כ, ככל שיש בעלות משותפת ואלא אם הוסכם אחרת היא משתרעת על פני חלקים בלתי מסויימים ביצירה.
- המפיק של תקליט הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בתקליט.
- מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת.
- ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר במפורש או במשתמע.
- ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת.
לשאלתך השנייה – לפי פסיקת בתי המשפט, תמורה המוזכרת בהסכם ולא מצויין האם היא כוללת מע"מ אם לאו – בד"כ רואים אותה ככוללת מע"מ. אם מדובר על הסכם בע"פ יש לבדוק מה הוסכם בין הצדדים לפי נסיבות העניין.
לשאלתך השלישית – לפני החוק משנת 2007 חל החוק המנדטורי משנת 1911 על תיקוניו ביחד עם הפקודה. החוק מ- 1911 בוטל על ידי החוק מ- 2007 (למעט חריגים הקבועים בחוק מ- 2007 בעיקר לגבי פעולות ויצירות שנעשו/נוצרו – לפי העניין - לפני החוק החדש). חלק קטן מהפקודה נשאר בתוקף.
לפי החוק הישן, יכול היה בעליה של זכות יוצרים ביצירה להעביר את זכותו, כולה או מקצתה, אם בדרך כלל או בהגבלות, ואם למשך כל תקופת זכות היוצרים או לכל חלק ממנה, עפ"י רישיון. כל העברה או נתינה כאלה חייבו מסמך בכתב. החוק החדש קובע דין דומה.
|