|
| השו"ע בחו"מ סימן ח' מגדיר עד כמה הדיין אמור להיות אדם המורם מעם וז"ל "כל המעמיד דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה ואינו ראוי להיות דיין אע"פ שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות הרי זה שהעמידו עובר ב 'לא תעשה'. וכל דיין המתמנה בשביל כסף או זהב אסור לעמוד לפניו ולא עוד אלא שמצווה להקל ולזלזל בו".
הרמ"א - מוסיף בהגהתו על סעיף זה את הדברים הבאים:
"ואסור להעמיד עם הארץ דיין על סמך שישאל כל פעם לחכם. ועיירות שאין בהם חכמים הראויים להיות דיינים או שכולן עמי הארץ וצריכים להם דיינים שישפטו ביניהם שלא ילכו לפני ערכאות של עכו"ם, ממנים הטובים והחכמים שבהם (לדעת אנשי העיר) אע"פ שאינם ראויים לדיינים, וכיוון שקיבלו עליהם בני העיר אין אחר יכול לפסלן. וכן כל ציבור יכולים לקבל עליהם בית דין שאינם ראויים מן התורה".
ישנם גם כמה סוגים של בתי דין:
) בי"ד של שלושה מורכב משלושה דיינים קבועים ומומחים
2) דיין אחד קבוע המצרף אליו בכל דין שניים מזקני המקום
3) זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד והרב שבעיר הוא השליש
4) שלטון הקהל (חבר הפרנסים).
יש שאורגנים אחדים היו קיימים זה על יד זה בעיר אחת. היו, למשל, קהילות שהיה בהן בי"ד קבוע של שלושה דיינים לדיני ממונות, אולם דיני קנסות, עונשין, וגם חלק ידוע מדיני ממונות, כגון ענייני הסגת גבול, חזקת הבתים וכיוצא בזה, היו נדונים ע"י פרנסי הקהל"
|