| שלום.
אני בת 82, ניצולת שואה, זכאית לגמלת סיעוד של המל"ל (רמה 4) לצמיתות. אני גרה יחד עם בני שדואג לי ועוזר לי. כבר הרבה שנים אני סובלת מחרדות עזות מפני כניסת אדם זר לביתי שגורמות לי מתח, קוצר נשימה, סחרור, חולשה, כאב ראש, בחילה (פוביה סוציאלית). יש תיעוד על הבעיות (ע"י פסיכיאטר ועובדת סוציאלית) שהומצא למל"ל. עקב הפוביה וע"ס סע' 225 (ג) לחוק הביטוח הלאומי ופרק ב' וסע' 1 ונספח ד' לחוזר הכללי 1490 ביקשתי לקבל גמלת סיעוד בכסף. בקשתי אושרה באופן זמני ל-2,5 חודשים. ואחרי תום התקופה חודשה הזכאות לעוד 6 חודשים נוספים.
מלכתחילה ביקשתי שתיקבע לי זכאות לגמלה בכסף ללא הגבלת זמן אך בקשתי נדחתה בטענה ש"יש צורך במעקב טיפולי של עו"ס מטעם המוסד לביטוח לאומי".כאמור, אני סובלת מהחרדות (הפוביה הסוציאלית) כבר הרבה שנים. המצב רק הולך ומחמיר עם הזמן. כיוון שכך וכן לאור משך של קיום הפוביה אצלי (הרבה שנים) וגילי המתקדם לא צפוי שיפור במצבי. קביעת הזכאות לגמלה בכסף לתקופות מוגבלות בלבד יוצרת אצלי תחושה קשה של אי-וודאות ולחץ נפשי-שמא אועמד בפני הבחירה הקשה: לקבל לביתי אדם זר ולסבול מתופעות הפוביה הנ"ל או להישאר ללא גמלת סיעוד . ברור שהדבר מחמיר את מצבי הנפשי המעורער עוד יותר וגורם לי סבל. ובאשר לצורך הנטען במעקב טיפולי של עו"ס מטעם המל"ל יצוין כי אין לי ומעולם לא היתה לי שום התנגדות למעקב כזה גם במהלך כל תקופה שבה שולמה או תשולם לי גמלה בכסף. כמו כן, אני מסכימה לעדכן את המל"ל אם יהיה שינוי במצבי או ביחסים המשפחתיים.
כל הדברים הנ"ל הובאו לידיעת המ"ל אך ללא הועיל.
השאלה שלי: האם בנסיבות אלו יש הגבלות חוקיות כלשהן על הזמניות ומהן? או שהמל"ל יכול להחזיק אותי באופן חוקי במצב של אי–וודאות ומטח בלי סוף?
בכבוד,אולגה
|