|
| 1. סעיף 16(א)
לחוק איסור לשון הרע קובע,
כי אם "הוכיח
הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת
הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום
לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות,
חזקה עליו שעשה את הפרסום
בתום לב".
2. תקנה 71(א)
לתקנות סדר הדין האזרחי
מורה, ש"כתב
טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות
בלבד, שבעל הדין מסתמך
עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי
העניין, אך לא את הראיות
הבאות להוכיח אותן".
3. מהמקובץ נובע, שעל
הנתבע, הטוען להגנת תום
לב כנגד תביעת לשון הרע, לפרט
בכתב הגנתו את העובדות (שאותן
יצטרך להוכיח), אשר
מראות, כי הוא פעל באחת
(או יותר) מהנסיבות
המפורטות בסעיף 15 הנ"ל,
וכי הפרסום לא חרג מהסביר
באותן נסיבות.
4. את סעיפי החוק עצמם אין
חובה לציין בכתב ההגנה, נוכח
תקנה 74(ב) לתקנות
הנ"ל: "מותר
להביא בכתב טענות כל הוראת דין שהטוען
מתכוון להסתמך עליה, אך
אין בעל דין מנוע מהסתמך על הוראת דין
כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו".
|