|
| 1. סעיף 347א(ב)
לחוק העונשין קובע:
"מטפל נפשי, הבועל
אישה או העושה מעשה סדום באדם, שמלאו
להם שמונה עשרה שנים, במהלך
התקופה שבה ניתן להם טיפול נפשי על ידו
ועד תום שלוש שנים מסיום הטיפול כאמור,
בהסכמה שהושגה תוך ניצול
תלות נפשית ממשית בו, שמקורה
בטיפול הנפשי שניתן להם על ידו, דינו
[קרי: עונשו
המרבי, עב"א]
- מאסר ארבע שנים..."
(הנחתי שאת בגירה, כי
לא ציינת אחרת, אבל
הוראה דומה ואף מחמירה יותר קיימת לגבי
קטינה בסעיף 346(א)
לחוק).
על כן, לפי
תיאורך, יש לך עילה
להתלונן על אותו מטפל במשטרה.
2. הדברים שסיפרת על הבחור
עלולים כמובן להשפילו, לעשותו
מטרה לשנאה או ללעג לפגוע במשלח ידו
וכדומה, ועל כן הם לשון
הרע, כהגדרתה בסעיף 1
לחוק איסור לשון הרע.
ודי בכך שאמרת אותם לאדם
אחד מלבדו כדי להקנות לו, לכאורה,
עילת תביעה נגדך, אבל:
3. סעיף 14 לחוק
איסור לשון הרע מגן על מי שפרסם לשון הרע
שהיא אמת ויש בה עניין ציבורי; וסעיף
15 לחוק מגן על מי שפרסם
לשון הרע בתום לב בנסיבות מוגדרות,
ובין היתר, כשהפרסום
נעשה כדי להגן על עניין אישי כשר של המפרסם
או של מי שהפרסום מופנה אליו (סעיף
15(3)); וכשהפרסום הוא
תלונה, שהוגשה לרשות
המוסמכת לחקור בעניין (סעיף
15(8)).
4. בהתאם לסעיף 16 לחוק
איסור לשון הרע, כדי
לזכות בהגנת תום הלב (אם
תיתבעי לדין), די בכך
שתוכיחי, כי הפרסום
נעשה באחת הנסיבות המפורטות בסעיף 15
לחוק, וכי
הוא לא חרג מהסביר באותן נסיבות. בכך
תעבירי את נטל הראיה אל התובע, שכדי
לזכות בתביעה יצטרך הוא להוכיח, ששיקרת
ביודעין או מתוך רשלנות (בלי
לבדוק אם הדברים אמת, אם
לאו) או שהתכוונת לפגוע
בו מעבר לסביר.
5. מהמקובץ נובע, שאם
תיאורך נכון ומדויק, זה
הוא שצריך להיות מודאג, ולא
את.
"אבל בעומק נשמתו המה
המה
וערגתו שפך אל סהר וחמה.
ישאף לנעלם ולחלום יכמה,
ולא ידע אל מה, אל
מה" (מתוך: בלדה
על מעיין וים, יחיאל
מוהר).
|