|
| 1. לשון הרע במסגרת דיון שיפוטי אינה עילה למשפט פלילי או אזרחי. הוא הדין לגבי דברים הקשורים לדיון בעקיפין, אלה שנכתבו בכתבי הטענות, בתצהירים, במכתבים הנוגעים למשפט וכדומה. כך לפי סעיף סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, כפי שפורש בהרחבה בפסיקה.
2. הדעה המקובלת על בתי המשפט בעבר הייתה, שיש להחריג מהחסינות האמורה התבטאות קיצונית, שכל מטרתה היא להכפיש את הצד שכנגד בזדון, ברשעות ושלא לצורך, אבל:
3. ב- 19/8/2009 פסק בית המשפט העליון, כי החסינות הנדונה מוחלטת, על-פי נוסח סעיף 13(5) לחוק, ואף אם זה אינו הדין הרצוי, זה הדין המחייב, כל עוד לא שינה אותו המחוקק (רע"א 1104/07, עו"ד פואד חיר נגד עו"ד עודד גיל). פסק הדין ניתן ברוב דעות (המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והשופט יורם דנציגר כנגד דעתו החולקת של השופט אליקים רובינשטיין), אך למרות זאת דחתה הנשיאה דאז, דורית בייניש, בקשה לדיון נוסף בעניינו (דנ”א 7025/09).
4. ראה גם פסק דין חדש מ- 20 באוקטובר 2013 המקושר מטה: ת"א [שלום, חיפה] 11531-03-11, שלום אורן נגד עו"ד תמיר מדר.
|