|
| המחשב שלך שומר פרטי זיהוי של עצמו- אלה הן העוגיות.
או במילים אחרות- גוגל יודעים היטב את כל חשבונות הדוא"ל שפתחת מהמחשב שלך אם לא מחקת עוגיות.
אם בטעות נכנסת לחשבון הרגיל, ואח"כ מבלי למחוק עוגיות נכנסת לחשבון הסודי- הם יודעים לזהות את זה.
יותר מזה, האפשרות שמאפשרת לדפדפן להשלים את מה שאתה כותב גם שומרת מידע על דפוסי השימוש שלך (מהירות הקלדה, סבירות לטעויות, אופן ההקלדה ועוד). אם דפוס השימוש יהיה דומה מספיק ניתן יהיה לדעת שזה אתה.
בנוסף, רשתות wifi ציבוריות לרוב שומרות היסטוריה של מזהה חד ערכי של המחשבים/טלפונים שהתחברו אליהם בשעה מסוימת. למעשה, לא תוכל לדעת כשתתחבר אם המידע המזהה של המחשב שלך נשמר גם לאחר החיבור.
טלפון: בכל רגע שהוא דולק מיקומו ידוע למפעיל הרשת. אם המיקום מספיק דומה למיקום של טלפון אחר- הרי שאפשר לדעת שייתכן שאותו אדם נושא את שניהם על גופו.
אם המיקומים (עפ"י שעות היום) בהם אתה נמצא עם הטלפון "הסודי" דומים למיקומים שהיית נמצא עם טלפון לא סודי- הרי ששוב אפשר לזהות שזה אתה.
כדי להמנע מלהתפס בשיטה הראשונה- תאלץ לחפש ברשת שירותים כמו anonymous proxy ולהשתמש בדפדפן אחר. חלק גדול מהשירותים האלה לא מאפשרים אנונימיות מוחלטת, ואף מצהירים על כך, אבל יש חלק שכן.
כדי להמנע מהשיטה השניה- תקנה את כרטיס הטוקמן כשאתה לא נושא על גופך עוד טלפון סלולרי, ואת הכרטיס "הסודי" תכניס רק לטלפון (מכשיר) אליו לא הכנסת לעולם כרטיס שהוא לא "סודי", וכן נסה להמנע מלהצטלם בכל מצלמות האבטחה ברחוב בדרכך לקנות את הכרטיס "הסודי". לסיכום, אל תטעין את כרטיס הטוקמן שלך בסניפי דואר ישראל. לרוב יש שם מצלמות, והסניפים נמצאים ברחובות מצולמים ומרכזיים.
כך בחשבון שהסיכוי שלך לטעויות הוא מאוד גבוה, והיכולת למצוא אותך תלויה בהיקף המשאבים שהמחפש משקיע.
בסופו של דבר, לא היקפתי הכל, ואדם שמנסה להשאר אנונימי הוא רק מי שיש לו ידע בנושא- שהוא לא נפוץ.
כך בחשבון שבעלי האתר הזה יודעים בדיוק במשך כמה זמן התעכבת על ההודעה שלי, וספק האינטרנט שלך יודע שהיית באתר הזה, ובהודעה הזאת.
בהצלחה.
|