פיצויים בשל מעצר או מאסר

1. סעיף 80 לחוק העונשין אינו קובע (כדבריך), שיש לפצות על ימי מעצר ועל הוצאות ההגנה, אלא שבית המשפט רשאי (משמע: לא חייב) לצוות, אם ראה שלא היה יסוד להאשמה, או נסיבות אחרות המצדיקות זאת, כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו.
העובדה, שהנאשם זוכה, היא כשלעצמה אינה ראיה לכך, שלא היה יסוד לאשמה מלכתחילה,
2. סכומי הפיצוי והוצאות ההגנה המרביים לפי הסעיף הנ"ל קבועים ב"תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר" (שים לב: "תקנות סדר הדין" בלבד לפני הסוגריים, ולא: "תקנות סדר הדין הפלילי").
3. באשר לתקנות 3 ו- 4 לתקנות האמורות (המפנות לתקנות סדר הדין האזרחי הישנות, משנת 1963, וקובעות, כי הבקשה לפיצוי או להוצאות תוגש בדרך המרצה), שים לב לסעיף 25 לחוק הפרשנות:
"אזכור של חיקוק בחיקוק אחר - כוונתו לחיקוק המאוזכר כנוסחו בשעה שנזקקים לו, לרבות הוראות שנוספו בו והוראות שבאו במקומו בחיקוק אחר", כלומר:
צריך לקרוא את ההפניה לתקנות הישנות כהפניה לתקנות הנוכחיות, ואת ה"בקשה בדרך המרצה" כבקשה בכתב.
4. סעיף 80 הנ"ל אינו מונע מהנאשם הזכאי לפיצוי להגיש תביעה אזרחית רגילה לפיצוי על מלוא נזקיו, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין, הדן ברשלנות.
"סכומי הפיצוי והשיפוי על-פי סעיף 80 אף הם מוגבלים לסכום מרבי הקבוע בתקנות 8 ו- 9 לתקנות הפיצויים, וכל ההליך כולו מתאפיין כמתכונת דיונית מקוצרת, הנלווית כספיח טפל להליך הפלילי העיקרי, וככזה הוא ניזון מחומר הראיות שהובא בהליך הפלילי העיקרי...
"בשל מאפיינים אלה קבעה ההלכה הפסוקה, כי הזכאות לפיצוי ולשיפוי על-פי סעיף 80 לחוק העונשין אינה מוציאה את העילות הנזיקיות ככל שהן עומדות לנאשם בנסיבות העניין, ולגביהן יוכל הנאשם לקיים בירור שלם ומקיף - בתובענה אזרחית - באשר לפרטי הפרטים של העובדות המקימות את העילה וכן באשר למלוא סכומי הפיצוי המגיעים לו בגין נזקיו" (ע"פ 11024/02, ע"פ 11132/02, ראלב מנצור ואח' נגד מדינת ישראל).