כפיית ייצוג משפטי על מי שאינו צד להסכם

ורד שלום,



1. ישנם ניסיונות והצעות חוק לעניין הגבלת שכר טרחה של
עורכי דין המייצגים לקוחות בעסקאות מכר מקרקעין, אך תיקון כאמור טרם התקבל.
לכן נכון להיום אין הגבלה נורמטיבית (בחוק או בתקנות) על שכר טרחה והנושא
מוסדר באמצעות כוחות השוק. מה עוד שבמקרה שלך מדובר בשתי עסקאות מכר
מקרקעין (עסקת העבר ועסקה עתידית), ולא בעסקה אחת.



2. בכל הנוגע
אלייך - ההסכם נראה, על פני הדברים, חוקי, וזאת למרות התחושה הלא
נוחה שהוא מעורר. אמנם קיימת פרקטיקה בקרב עורכי דין מסוימים "לכפות" את
שירותיהם על הלקוחות גם לאחר ביצוע עסקאות מסוימות, אך זאת עושים בדרך של
הסכמה, ולכן כעת לא יהיה זה קל עבורך לתקוף את הסעיף. כל ניסיון שכזה ייתקל
בתמיהה צפויה של בית המשפט מדוע חתמת והסכמת לתנאי. ובהקשר זה ובנסיבות
שכאלה לטענות ל"פגם ברצון" ("לא שמתי לב", "לא קראתי בעיון", "הטעו אותי"
וכד') בדרך כלל אין סיכוי רב לצלוח את בית המשפט.



3. שונים הם פני
הדברים בכל הנוגע לניסיון עורכי הדין לכפות את הייצוג על הקונים העתידיים,
שהם צד שלישי לעסקה הראשונה. בהקשר זה מדובר בסעיף בעייתי ביותר. הדין מכיר
רק בהסכם לטובת צד שלישי, ולא בחוזה לרעת צד שלישי, כפי שלמעשה נובע מההסכם
שלך. לכן לדעתי אין תוקף משפטי להוראה זו בכל הקשור לקונים העתידיים.



4.
צריך עיון ובדיקה: אם ההסכם שציטוט ממנו הבאת כאן נחתם בשעתו מול קבוצה גדולה של בעלי קרקע,
וככל שהוראותיו היו זהות בכל אחד מהמקרים (כדאי לבדוק זאת עם השכנים), יתכן 
שניתן לפרשו כחוזה אחיד. הגדרה כאמור מאוד תלויה בנסיבות
הקונקרטיות של המקרה. אם ניתן לראות בהסכם חוזה אחיד, אזי אפשר לטעון כי
הסעיף המדובר מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, וככזה בטל. חזקת קיפוח רלוונטית,
בנסיבות, היא זו הקבועה בסעיף 4(5) לחוק החוזים האחידים:



"תנאי המחייב את הלקוח באופן בלתי סביר להיזקק לספק או
לאדם אחר, או המגביל בדרך אחרת את חופש הלקוח להתקשר או לא להתקשר עם אדם אחר."



בברכה,

ארתור בלאייר, עו"ד

מנהל פורום דיני חוזים