|
| 1. פגיעה בפרטיות היא, בין
היתר, “בילוש או התחקות
אחרי אדם, העלולים להטרידו,
או הטרדה אחרת" (סעיף
2(1) לחוק הגנת הפרטיות)
וכן "צילום
אדם כשהוא ברשות היחיד" (סעיף
2(3)).
2. צילום אדם כשהוא ברשות הרבים
לא נקבע, על כל פנים לא
במפורש, כפגיעה בפרטיות,
ועל כן הוא מותר לכאורה,
בתנאי שאינו מטריד את המצולם
ואינו נעשה במסגרת בילוש או התחקות העלולים
להטרידו.
3. האיסור שבחוק על פגיעה
בפרטיות, כמו גם על פרסום
לשון הרע, אינו מוחלט.
פגיעה ופרסום כאמור מותרים
בנסיבות מסוימות, למשל,
כשהפגיעה נעשית בתום לב כדי
להגן על עניין אישי כשר של הפוגע (סעיף
18(2)(ג) לחוק),
או כשיש בפגיעה עניין ציבורי
המצדיק אותה (סעיף 18(3)).
4. בעלים של נכס, או
המחזיק בו בפועל, רשאי
להתנות את כניסתך אליו בתנאים מסוימים.
על כן, אם מאבטח
בקניון דורש ממך לחדול מלצלם, משום
שהמצולמים מתנגדים לכך והצילום מפר את
הסדר הציבורי, דרישתו סבירה
בעיניי.
5. רשות הרבים עשויה להיחשב
לעתים כרשות היחיד לעניין פגיעה בפרטיות,
למשל, מקום
שמטפלים בו בפצוע תאונת דרכים או מקום
שאוכלים ושותים בו.
6. גם אם הצילום כשלעצמו מותר,
צריך לשים לב שפרסומו יהווה
פגיעה בפרטיות אם יש בו כדי להשפיל את
המצולם או לבזותו (סעיף
2(4) לחוק) או
אם נעשה (בלי הסכמת המצולם)
לשם רווח (סעיף
2(6)). ואם תפרסם למטרה
שיווקית-מסחרית תמונה של
ידוען, בלי רשותו,
הפרסום עשוי להיחשב כעשיית
עושר ולא במשפט.
7. חיזוק לכך, שגם
צילום אדם ברשות הרבים יכול להיחשב כפגיעה
בפרטיות, אפשר למצוא דווקא
בהגנה שבסעיף 18(2)(ה)
לחוק, שהפגיעה
נעשתה בתום לב "בדרך של
צילום, או בדרך של פרסום
תצלום, שנעשה ברשות הרבים
ודמות הנפגע מופיעה בו באקראי".
לכאורה נובע מכאן, שאם
דמות הנפגע מופיעה בתצלום במכוון,
ולא באקראי, ההגנה
אינה חלה; עם זאת, ייתכן
שסעיף זה מתייחס רק לצילום ברשות הרבים,
שנקלט בו באקראי אדם הנמצא
ברשות היחיד או בנסיבות שבהן רשות הרבים
תיחשב כרשות היחיד.
8. לסיכום, החוק
אינו אוסר במפורש צילום אדם כשהוא ברשות
הרבים, אך גם לא משתמע ממנו
היתר גורף לצלם אדם כאמור בכל מצב,
ויש לבחון כל מקרה לגופו.
אין תימה אפוא, שחיפשת
ולא מצאת תשובה חד-משמעית
לשאלתך (ראה גם רע"א
6902/06, מנשה דרור צדיק נגד
הוצאת עיתון הארץ בע"מ
ואח').
|