|
| שלום רב,
בספטמבר 2009 רכשנו מגרש בהרחבה והשתמשנו לצורך כך בשירותיו של עו"ד המתמחה בעניני חוזים ונדל"ן. בחוזה נמכרו זכויות בנייה של 140 מ"ר, כשהתב"ע היא עד מקסימום של 200 מ"ר. עפ"י החוזה התחייבנו לשלם למינהל עבור כל תוספת בנייה.
בדיעבד הסתבר לנו, לאחר שכבר עברנו להתגורר ביישוב ועברה מעל לשנה והוצאנו עוד כספים הקשורים לבנייה, שכדי שהחוזה בכלל ייצא לפועל, על בעל הזכויות (המוכר) - לשלם למינהל את מלוא התמורה עבור זכויות הבנייה, דהיינו הפרש של 60 מ"ר.
לא העו"ד שלנו ולא המוכר יידעו אותנו בקשר להחלטת מינהל זו ולמעשה, הזכויות לא עברו על שמנו כך שגם לא היינו יכולים לקבל היתר בנייה. לטענת העו"ד - הוא לא ידע על קיומה של ההחלטה.
במהלך כל השנה הזו העו"ד שלנו התנהל באיטיות ואנחנו יצרנו את כל המגעים עם המינהל כדי לקבל את השומא ולבסוף,כאשר התקבלה שומא של 140000 ש"ח, הוא כלל לא העביר אותה למוכר אלא השאיר אותה ברשותו. מיותר לשציין שאנו שילמנו בזמן את כל התשלומים, החל בשכ"ט, מחיר המגרש והמיסים הכלולים וגם העו"ד שיחרר את הכספים מהנאמנות בטרם המגרש עבר על שמנו.
טרם פג תוקף התשלום ניגשנו לייעוץ משפטי נוסף ולפיו שילמנו במחאה את ההפרש לעיל כשאנחנו בטוחים, עפ"י התחייבויות העו"ד שהוא יישא באחריות וידאג לקבל את הכסף מהקונה.
היום, לאחר שנתיים מחתימת החוזה, המוכר והעו"ד מתנערים מהתשלום לחלוטין בטענה שלמעשה מדובר בטעות מינהל והם לא אחראיים לה ושגם ככה, אנו לא סבלנו משום נזק שכן הרכוש בידינו ולשימושנו.
ברור לנו, שאם היינו יודעים על החלטה 953 לפני החתימה, החוזה לא היה נראה כמות שהוא וידוע לנו שזוהי אחריותו המקצועית של העו"ד שלנו ליידע אותנו לגבי כל הוצאה הקשורה בעיסקה.
שאלתי היא-האם יש לנו "קייס" לתביעת העו"ד וכיצד ניתן לכמת את הנזק הכלכלי - האם דרישה של 50% ממה ששילמנו היא הגיונית? היינו מעדיפים להימנע מהוצאות מיותרות שכן אנו בתחילת הבנייה, והאם מומלץ ללכת לבוררות?
בתודה,
אורן
|