|
| יש לפנות לרשות המקומית ולהסביר את המצב, מאחר והרשות המקומית מחייבת את בעל הנכס, אם אתם לא הייתם בעלים או מחזיקים לא יחייבו אתכם. לגבי גמ"ח, זה לא מעניין את הרשות.
קריטריונים לחיוב בארנונה - בסעיף 8(א) לחוק ההסדרים נקבע כי: "הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס".
למרות הניסיון ליצור אחידות בשיטת החיוב, הרשויות המקומיות משתמשות בשיטות שונות לחיוב בארנונה:
שיטת ברוטו-ברוטו, לפיה נמדד שטח נכס על פי התכסית, קרי, בהתאם לשטח הברוטו של הנכס לרבות הקירות החיצוניים ולרבות חלק יחסי בשטחים משותפים.
שיטת נטו-נטו, לפיה נמדד שטח הנכס בהתאם לשטח הנכס הפנימי, ללא שטחים משותפים, ללא קירות פנימיים וללא קירות חיצוניים.
שיטת ברוטו, לפיה נמדד שטח הנכס בהתאם לשטח הנכס החיצוני אך ללא שטחים משותפים שאינם בחזקת משתמש מסוים.
שיטת נטו, לפיה נמדד שטח הנכס ללא שטחים משותפים וללא שטח קירות חיצוניים, אך עם קירות פנימיים.
מאז חקיקת חוק ההסדרים מוגבל סיווגו של נכס לפי שלושת הקריטריונים לעיל (סוג נכס, שימושו, ומיקומו). ה"שימוש בפועל" הוא הקריטריון המרכזי. כל חלק מהנכס בנפרד יסווג בהתאם לשימוש בו, תוך התייחסות אל נכס רב שימושים כאל נכס רב תכליתי, שכל תכלית נפרדת בו, המביאה לשימוש שונה, תסווג בנפרד. הכלל הוא כי השימוש בנכס קובע את סיווגו. ישנו חריג לגבי בנקים וחברות ביטוח הקובע כי די בכך שהם מחזיקים בנכס כדי לחייבו בסיווג "יקר" יותר המבוסס על קריטריון רווחיות, הקובע למעשה סיווג נפרד לבנקים.
לכל רשות מקומית ישנו צו הטלת ארנונה, המובא לאישור מועצת העיר מדי שנה ושנה. צו הטלה זה קובע את הסיווגים והתעריפים לפיהם יחויבו הנכסים בתחום העיר. כמספר הרשויות בארץ כך מספר הצווים השונים זה מזה. צווי הארנונה מפורסמים בכל רשות ורשות באופן שונה. הדין מחייב את הרשות לפרסם את הצווים בלוח המודעות בעירייה ותו-לא. ישנן רשויות השולחות לנישומים חוברת פרסומית ובה מקצת הסיווגים והתעריפים (בדרך כלל למגורים בלבד).
אברהם ללום, עו"ד
מנהל הפורום
|