|
| האישה עזבה את הבית אחרי עשרות שנות-נישואין וילדים משותפים רבים, (כיום כולם בגירים), והודיעה שרוצה להפרד; לא להתגרש ! אחרי כמה חודשי-פרידה ונסיונות-שווא של הבעל להדבר ישירות, הוא הגיש, ללא עורך-דין, בקשה לשלום-בית לבית-דין רבני. בתגובה הגישה האישה באמצעות עורך-דין תביעה לגירושין, בלווית 'גליון-האשמות' ארוך, לדברי-הבעל מופרכות או מוגזמות בלי פרופורציה, שכותרתו 'מאיס עלי'. בבית-הדין נאמר בפירוש ע"י האישה ובא-כוחה (רשום בפרוטוקול-הדיון) שאלמלא הוגשה בקשה לשלום-בית, לא היתה מוגשת תביעה לגירושין. הבעל טוען שאינו מסוגל נפשית להתגרש, כי הוא אוהב את אשתו, למרות התנהגותה,והוא חרד לגורל משפחתו כולה, ולכן הוא רוצה להדבר איתה על 'בניה מחדש' של יחסיהם וקשרי-המשפחה.
האישה מסרבת להדבר. כך גם עורך-הדין שלה, שאומר: "הכל יגמר בבית-הדין !" כל נסיונות הבעל ליצור קשר עם אשתו, כולל משלוח-פרחים ליום-הנישואין, ומתנה לחג, גרמו לה להגיש נגדו תלונות על 'הטרדה מאיימת', שהביאו למעצרו ! אין תביעות רכושיות בין השנים, וכאמור - כל ילדיהם בגירים. היו נסיונות של האישה למנוע ביקור של בעלה אצל נכדיהם המשותפים.
1. איך יכול הבעל למנוע את בית-הדין לחייב (!) אותו לתת גט מייד, ולאפשר השארת-ה'תיק' פתוח לנסיונות נוספים של הדברות ?
2. איך מונעים מהאישה להגיש תלונות למשטרה נגד הבעל שכל מה שהוא מנסה לעשות, זה להדבר כדי להגיע להבנות ולהסכם לגבי העתיד ? תום.
|