|
| 1. ביטול ההוראה לפרוע את השיק הותר במפורש בסעיף 75 לפקודת השטרות:
"חובתו ורשותו של הבנקאי לפרוע שיק, שמשך עליו לקוחו חדלות על-ידי -
"(1) ביטול הוראות הפירעון". אבל:
2. הוצאת השיק עשויה להיות עבירה, וביטול הוראת הפירעון בדיעבד עשוי ליצור חזקה (הניתנת לסתירה), שנעברה עבירה כאמור, אם מתקיימים כל התנאים המפורטים בסעיף 432 לחוק העונשין:
"(א) המוציא שיק שמשך והוא יודע שאין חובה על הבנקאי לפרוע את השיק מן התאריך הנקוב בו עד 30 יום לאחריו, או אין לו יסוד סביר להניח שיש חובה כאמור על הבנקאי, והשיק הוצג לפירעון תוך התקופה האמורה וחולל, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61 או פי ארבעה מהסכום הנקוב בשיק, לפי הסכום הגדול יותר.
"(ב) בשיק שלא נקוב בו תאריך, יראו לעניין סעיף זה כאילו נקוב בו יום ההוצאה.
"(ג) הוצג שיק לפירעון תוך התקופה האמורה בסעיף קטן (א) וחולל, והמוציא לא פרעו תוך עשרה ימים מיום שדרש זאת האוחז ממנו, חזקה שהוציא את השיק בידיעה או באין לו יסוד סביר להנחה כאמור בסעיף קטן (א), ועליו הראיה לסתור".
3. מי שמשלם בשיק מתוך כוונה מראש לבטלו, עובר בכך עבירה של קבלת דבר (או ניסיון לקבל דבר) במרמה, שהרי בעצם התשלום הוא טוען בהתנהגות, שיש כיסוי לשיק, וכי הוא מתכוון לכבד את התחייבותו לפרעו.
4. מי שמבטל שיק משום שלא קיבל את התמורה עבורו, או חלק קצוב ממנה, אמנם אינו עובר עבירה בכך, אבל, כפי שציינת, הוא עלול להסתבך בהליכי הוצאה לפועל (לרבות מאסר כאמצעי אכיפה), בייחוד אם סחירות השיק לא הוגבלה.
5. על נוהל הגשת תלונה במשטרה על שיק שחולל, ראה כאן.
|