|
| ככלל עד הוא מי שרשאי להעיד בנסיבות המקרה ומעיד את עדותו בביהמ"ש, כך שניתן לחוקרו בחקירה ראשית, נגדית וחוזרת במידת הצורך.
עד אינו חייב להיות חתום על תצהיר. יחד עם זאת, לעיתים עדים ו/או בעלי דין מוחתמים על תצהירים בין אם ההליך דורש זאת ובין לפי הסכמת הצדדים בביהמ"ש בהליך השיפוטי או ע"פ צו שופט.
לדוגמא, במקרים רבים ניתנים במהלך משפט תצהירי עדות ראשית המהווים מעין חקירה ראשית של העדים.
יחד עם זאת, על דרך הכלל, עד חייב להתייצב שכן הצד השני לרוב ירצה לחוקרו בחקירה נגדית - דבר העלול להזים את עדותו ומשכך באם לא יתייצב לבקשת מי שמטעמו הוא מעיד ו/או בצו של ביהמ"ש, עדותו בתצהיר לא תילקח בחשבון כמעין סנקציה.
באשר לעדים בכלל, ביהמ"ש יכול לחייבם להעיד ו/או להוציא נגדם צו הבאה. ברם, ככל שעד לא יבוא לביהמ"ש להעיד על גרסתו בחקירה ו/או בתצהיר וככל שעד יכבוש עדותו בביהמ"ש ולא יענה לגביה כלל ו/או יענה שלא לעניין ו/או חמור מכך יתן גרסה הפוכה לאמרתו בחקירת המשטרה למשל מחשש פן יבולע לו, ניתן במצבים מסויימים להכריז על העד כעד עויין ולקבל את שאמר למשל בחקירת משטרה באשר למשפט פלילי. (ראה למשל סעיף 10א לפק"ר).
יש הבדל בין הדין האזרחי לדין הפלילי בעניין זה והרחבה בדבר הינה תלוית נסיבות קונקרטיות.
|