|
| הלכת אפרופים
לפני כ-11 שנים נפסקה על ידי ברק בעניין אפרופים ההלכה המרכזית כיום בענייני פרשנות חוזים. עד אז פירוש חוזים נעשה על פי 'דוקטרינת שני השלבים', על פיה בשלב הראשון הפרשן מתחקה אחר כוונת הצדדים לחוזה מתוך לשון החוזה עצמו, ורק אם אין דעתם משתמעת ממנו, הוא פונה, בשלב השני, לנסיבות חיצוניות לחוזה, העשויות להעיד על כוונתם. דוקטרינה זו בוטלה באפרופים ותחתיה באה הלכה חדשה, לפיה בפרשנות חוזה יש להתחקות אחר כוונת הצדדים הן בעזרת מלות החוזה והן בעזרת הנסיבות החיצוניות לו. אלה יחדיו עשויים ללמד על התכלית הסובייקטיווית של החוזה, כפי שהצדדים לו עיצבו אותה. אם לא ניתן להתחקות אחר התכלית הסובייקטיווית של חוזה, או כאשר כל צד לחוזה מצביע על תכלית סובייקטיווית שונה, קבע אז ברק כי על הפרשן לפנות לתכלית האובייקטיווית של חוזים מהסוג של החוזה שבו נקשרו הצדדים. תכלית זו נגזרת מהגיונו של ההסכם, ומוסקת מלשונו. מדובר במבחן אובייקטיווי המושפע מעקרון תום הלב, מהערכים שהוא מבטא ומשיקולי סבירות. התכלית הסופית של חוזה תיקבע, לפי ברק, על בסיס התכליות הסובייקטיוויות והאובייקטיוויות שלו. התוצאה הלא פשוטה היתה שבית המשפט פירש באפרופים חוזה קבלני אחיד שהמדינה כרתה ושלא כלל תניה לפיצוי מוסכם במקרה של איחור בביצוע, כאילו הוא כולל תניה כזו.
המשמעות של הלכת אפרופים ושל שימוש בתכלית אובייקטיווית אבסטרקטית לצורך פרשנות חוזה, היא שבית המשפט עלול לשים עצמו כמתערב בניסוח חוזים בין צדדים, ולקבוע עבורם מה צדדים מסוגם היו כוללים בחוזה מהטיפוס שהם נקשרו בו. הדבר יוצר חוסר ודאות משפטית קשה, שכן עורך דין שמנסח חוזה עבור לקוחו אינו יכול להתחייב כי החוזה יפורש בבוא העת כפי שהם התכוונו לו. תמיד ייוותר החשש שבית משפט יקרא לתוך החוזה תניות שאינן קיימות בו, בנימוק שצד סביר לחוזה מסוג כזה היה כולל אותן בו, וזאת בשעה שכלל מפתח בדיני חוזים הוא קיומו של חופש חוזים, היינו חירות של צדדים לקבוע את הדין שיחול עליהם בעצמם.
על הלכת אפרופים נמתחה במשך השנים ביקורת ע"י רבים ממלומדי המשפט. פרופ' גבריאלה שלו כתבה בספרה 'דיני חוזים': "באמצעות תורת הפרשנות שלו, מרחיב ברק את סמכות בית המשפט להתערב בחוזים ואף לעצב מחדש את תניותיהם, לעתים בניגוד לרצונם הברור של הצדדים".
"נניח שאדם נכנס למסעדה ומזמין דג", מדגים חתן פרס ישראל למשפט פרופ' דניאל פרידמן, לשעבר מאוניברסיטת ת"א וכיום מהמכללה למינהל. "התכלית האובייקטיווית של אדם שיושב במסעדה היא לאכול אוכל בריא ולצאת שבע. הולך המלצר וחוזר עם סלט ירקות. הוא מסביר ללקוח שסלט בריא ומשביע יותר מדג. כך אני מפרש את ההזמנה שלך, הוא אומר ללקוח. מובן שמדובר באבסורד. אפרופים הפך את היוצא מן הכלל - לכלל".
לא רק באקדמיה הזדעקו נגד פסק דין אפרופים. גם קהיליית עורכי הדין יצאה נגדו. "אפרופים הוא אסון לעורך הדין", אומר פרופ' פרידמן, "כתוצאה ממנו הוא לעולם אינו יכול לתת עצה ללקוח בענייני חוזים, במידה מלאה של ודאות". עורך הדין הנודע דן אבי-יצחק אמר בעבר בראיון, כי לאחר שקרא את פסק הדין לא יכול היה להירדם במשך לילה שלם.
"אין מלים ברורות"
בית המשפט העליון היה ער לביקורת על אפרופים, ובדיוק בה ביקש השופט חשין לעסוק בפסק דין מהשבוע שעבר. חשין טוען כי אין לו ויכוח עקרוני עם הלכת אפרופים, וכי כל מטרתו לעסוק באופן שבו הלכה זו מיושמת, במה שהוא מכנה 'רוח אפרופים'. כלומר, בנטייה שלא להעמיק בחקר התכלית הסובייקטיווית של חוזה, אלא להתפתות לפנייה מהירה מדי לתכלית האובייקטיווית שלו. חשין מזהיר מפני היסחפות של בתי המשפט אחר התכלית האובייקטיווית, עוד בטרם התבררה עד תומה התכלית הסובייקטיווית שעמדה לנגד עיני הצדדים לחוזה.
|